אפרכסת

אולפן: אמנון האס עריכה: יעל בדרשי

אולפן: אמנון האס עריכה: יעל בדרשי

אולפן: אמנון האס עריכה: יעל בדרשי

אולפן: אמנון האס עריכה: יעל בדרשי

כקצין צעיר, יואב הר אבן חת״ם קבע - כשכאבים בגבו אילצו אותו לפרוש מקורס טיס בחר להמשיך בחיל התותחנים, שנודע בקידום המהיר בו, ונשאר עד למג״ד ומפקד אגד (עכשיו ״חטיבת אש״). זאת היתה מעין מורשת משפחתית, כי אביו קדם לו כתותחן, אך רק עד שעבר עם תותחי הנ״מ לחיל האוויר. האב, אלוף-משנה אבי (מתחרז עם רבי) הר אבן, שמילא תפקידים בכירים במערכות הפיתוח הבטחוניות, ניהל את סוכנות החלל ונספה בהצתה בעכו במבצע ״שומר החומות״, לא עודד את יואב להישאר בשירות קבע. הר אבן נשלף מהשדה כשרמטכ״ל חדש, שאול מופז, חיפש ראש לשכה וביקש להציע לו מועמדים מבין מפקדי השדה המצטיינים. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר הר אבן על תיחום התפקידים בין שני הקצינים הסובבים את ראש המטה הכללי - הרל״ש (סא״ל) והעוזר (אל״מ). בתמצית שופעת נוטריקונים, הרל״ש הוא קמב״ץ הרמטכ״ל והעוזר הוא הרמ״ט. אין כהר אבן להבהיר נקודה זו, כי חלפו שנים מעטות מאז שנפרד מלשכת מופז ועד שחזר לאותה לשכה, הפעם כעוזרו של הרמטכ״ל הבא, משה (בוגי) יעלון. מעמדת תצפית זו התבונן בניהול המטכ״ל, כשהאלופים המרכזיים סביב הרמטכ״ל הם סגנו, ראשי אמ״ן, אג״ת ואמ״ץ, מפקד חיל האוויר; והתא״ל שתפקידו דובר צה״ל. הר אבן הוא מקציני התותחנים המעטים שבדרך הנדירה לדרגת אלוף פיקדו על אוגדה. כראש מטה זרוע היבשה היה ממובילי התכנון ובניין הכוח. הרמטכ״ל בני גנץ ראה בו מועמד נכון לראשות אכ״א, אך נכנע ללחצי שדולת הנשים בכנסת לקדם לשם קצינה ומינה את הר אבן לראשות אגף המבצעים. תפקיד זה מילא במבצעי ״עמוד ענן״ ו״צוק איתן״ נגד חמאס בעזה. כשהתבקש לכהן כמזכירו הצבאי של נתניהו, סירב והעדיף לפרוש. במקרה נודע לו על מכרז לניהול רפאל, הגיש את מועמדותו וזכה. שמינה שנים מוצלחות היה מנכ״ל החברה הבטחונית, שהוא גאה בחזונה, בהישגיה ובמסירות עובדיה. משלוש הזוויות, במז״י, באמ״ץ וברפאל, התוודע לאתגר ההתכוננות לתרחיש מלחמתי המחייב החזקת מלאי נאות, אך לא בזבזני, של חימושים. ישראל, הוא מזכיר, שואפת למלחמות קצרצרות אך נגררת לארוכות; ובעיית אורך הנשימה עוד צפויה להחריף כשיצומצם מאד הסיוע האמריקאי. הר אבן אומר שמאז סיום כהונתו ברפאל הוא לראשונה זה ארבעה עשורים ״בלי עובדים מתחתי ומנהלים מעלי״. הוא מעורב במיזמים בטחוניים בחברות שונות, ביניהן סינדיאנה, העוסקת בהדמיות מבצעיות, תירגול מצבים קרביים ושליטה ובקרה. כשצה״ל יצא להתקפת הנגד בעזה ביקש ממנו הרצי הלוי לעמוד בראש מנכנון התיחקור העצמאי להערכת אירועים מבצעיים חריגים - כלי שאמור לשכנע גורמים זרים שישראל אינה מטאטאת, מטייחת ומטשטשת הרג והרס שאינם מידתיים, אינם לצורך צבאי מובהק ואינם בהתאם לפקודות ולאישור משפטי. המנגנון סרק אלפי אירועים, בדק מאות וגילגל את מימצאיו והמלצותיו לרמטכ״ל ולפרקליטות הצבאית. הר אבן מעיד שבעבודתו היה מודע לציפיות, אך לא הושפע מלחצים. אולפן: הילה ספקטור באדיבות יונתן הסן, TV7

אודי, שנית: האלוף במילואים, לשעבר מנכ״ל משרד הבטחון, בסבב נוסף של תובנות וגילויים על צוללות ומטוסים, חקירות ותהליכים, גרמניה והאמירויות, ברק ונתניהו; ואיזנקוט אולפן: אמנון האס עריכה: יעל בדרשי

תת-אלוף במילואים גיא חזות הוא מהמאתגרים והמעמיקים באנשי הקצונה הבכירה בדור האחרון. אף שהוא אינו טוען זאת, מתבקש להסיק שלכן, גם אם לא רק, בשלב האחרון של הטיפוס לפיסגה, פיקוד על אוגדה סדירה ומשם לדרגת אלוף, הועדפו על פניו אחרים, לא בהכרח ראויים ממנו. ב-7 באוקטובר כבר לא היה בשירות קבע. הוא התגייס לשירות פעיל וניהל את מערך הלמידה של כוחות היבשה - הפקה מהירה של לקחי הקרבות של יחידות, חטיבות ואוגדות, כדי שגדודים ומפקדות לא יימצאו חוזרים שנית ושלישית על תשלום קודמיהם בדם ובכשלון משימה. את לקחיו מסיפור הלקחים לקח חזות איתו והם נשמרים לשיחה הבאה, כמקווה בקרוב. חזות אינו מתחמק משאלות על מפקדים מתצפיתו האישית במסלולו או מציפיותיו מתפקידי מפתח. ביניהם: יאיר גולן, הרצי הלוי, ירון פינקלמן, שלומי בינדר ומפקד אוגדת עזה ב-7 באוקטובר, אבי רוזנפלד. אוגדונר מרחבי, חותך חזות, אינו שי״ן-גימ״ל: אילו רוזנפלד - ולצידו קצין המודיעין של אוגדת עזה - היה פועל אחרת ומעלה את ההתרעה, המהלומה כולה היתה נמנעת או נספגת. ערב המלחמה סיים חזות את הכנת ספרו ״צבא ההייטק וצבא הפרשים״, על מצב צה״ל ברבע הראשון של המאה ה-21. התקופה הראשונה של המלחמה בעזה אימתה את אבחנותיו ואזהרותיו. עכשיו, בחלוף שלוש שנים ולנוכח החזיתות הנוספות, הוא עידכן את תובנותיו, גם לתועלת קוראי המהדורה באנגלית. חזות, חבר בשבט הצנחנים אך לא בן לאחת המשפחות הגדולות בו, אינו מצטעצע בניתוחיו. אמירותיו המנומקות חדות ובוטות. מפתה - אך פשטני מדי - לשייך אותו למתנגדי הקו ששלט בישראל בשנים האחרונות, כי לצד ביקורת חריפה על אישים ומהלכים הוא מתנגד להפסקה עתידית של שליטת צה״ל בשטחי המפתח בגדה המערבית ומסתייג מקיפוחו של עופר וינטר לעומת מקביליו בפיקוד קרבי על חטיבות חי״ר סדירות. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר חזות גם על התמורות החברתיות בצה״ל בתקופת שירותו. כשחזות היה בחטיבה 35 סגנו של אהרן חליווה, כמותו ממוצא מרוקאי, אמר לו חליווה, בהגזמה קלה, ״עכשיו אנחנו מח״ט וסמח״ט צנחנים. לפני 20 שנה יכולנו להיות לכל היותר עוזרי רס״ר.״ אולפן: אמנון האס עריכה: יעל בדרשי

אולפן: הילה ספקטור באדיבות יונתן הסן, TV7

אולפן: ג׳רמי פורטנוי עריכה: יעל בדרשי

אולפן: ג׳רמי פורטנוי עריכה: יעל בדרשי

האלוף במילואים אודי שני שמח בעליל בחלקו. שני, בוגר הפנימיה הצבאית ליד הריאלי בחיפה, התגייס לשריון כדי להגיע לקצונה במהירות מירבית. 30 שנה אחר כך השתחרר כשבגליון השירות שלו פיקוד בכל שש הרמות, ממחלקה ועד גיס, כשבתווך גם קישור לצבא האמריקאי ותפקיד קצין אג״ם פיקוד המרכז בעת ההיערכות המחודשת של צה״ל בתהליך אוסלו. בשיחה ראשונה משתיים עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר שני גם על דו״ח הוועדה שבראשותו, בסוגיית הריסת בתי משפחות מחבלים. ועדת שני לא מצאה שההריסה מועילה. הוא מדגיש שמסקנה זו היתה מעשית ותכליתית ולא נבעה מהשקפת עולם מסויימת. הריסת בית בשטחים, אומר שני, תורמת לבניית הבית הלאומי, הפלסטיני, בתחושות האיבה והנקם שהיא מעוררת. כמנכ״ל משרד הבטחון בתקופת השר אהוד ברק - תפקיד חשוב הרבה יותר מהגלוי לעין הציבור, וציר פעולת המערכת כולה מול סגן הרמטכ״ל ומשרד האוצר - ניסה שני להרגיע את המתיחות ביחסי ברק עם הרמטכ״ל גבי אשכנזי.במעטפת היו הבדלי אישיות; בליבה, התרשם שני, היתה המחלוקת על יוזמת ברק (ונתניהו) לתקוף את איראן. חששו של ברק שכמו אשכנזי גם גנץ לא יהיה להוט ללחוץ על ההדק עמד ביסוד העדפתו ליואב גלנט. שני מתגעגע לצבא ממושמע וממושטר יותר. צה״ל של המאה ה-21 ״רך מדי״ כלפי המשרתים בו, סלחני, מוותר על אכיפה. באייל זמיר, שהיה פקוד שלו, הוא מנסה לתמוך, אך שממת המטכ״ל מחייבת לדעתו להחזיר לשירות פעיל אלופים ותיקים, כגון סמי תורג׳מן. אולפן: ג׳רמי פורטנוי עריכה: יעל בדרשי

גיא, בנם של כרמית ותת-אלוף במילואים יובל בזק, נהרג בקרב כשלחם להגנת קיבוץ כיסופים ב-7 באוקטובר 2023. אביו, מפקד ותיק וחוקר סקרן ושיטתי של צבא ובטחון, הגיע ל״אפרכסת״ שבועות מעטים לאחר מכן וסיפר על גבורתם של גיא וחבריו, לצד תובנות מקצועיות ראשוניות. יובל בזק חוזר לשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ כשגדוד 51 בגולני נשלח באיחור מביש לטפל בפורעים בכפר קוסרה, בסמוך לשכם. סמל גיא היה לוחם בגדוד 51. יובל היה מג״ד 51, כמוהו כארז גרשטיין, שנהרג בהיותו תת-אלוף ומפקד יחידת הקישור ללבנון ואשר על שמו קרויה תוכנית הכשרת קצונת היבשה ״ארז״, בהובלת יובל בזק. שערוריית קוסרה התחוללה בגיזרת חטיבת שומרון. עוד כשיובל בזק היה מח״ט שומרון, לפני שני עשורים, הכבידו על הכוחות חיכוכים עם מתנחלים. לבזק מסקנות נחרצות על אחריות אלוף פיקוד המרכז והדרגים הצבאיים שמתחתיו ומעליו - כמו גם המשטרה והשב״כ - לאכיפת החוק, למרות הנחייה פוליטית סותרת. בזק הוא מהקצינים הבכירים המעטים כיום - ולא במקרה, יותר בחוץ מאשר בפנים - שאינו רק אומר דברים כהוייתם על בעיות המערכת הבטחונית, אלא גם בקי ברקע ארוך השנים ומשכיל לנתח את התופעות לעומקן ולרוחבן. בנאומו בסיום המחזור הראשון של ״ארז״ התריע בזק מפני האשליות שמיומנות ונחישות מייתרות חשיבה וכי מלחמת שלוש השנים תיקנה את כשלונות ה-7 באוקטובר. לא כך, אמר בזק: 7 באוקטובר הוא מה שקורה לאירגונים כצה״ל כשהם מתרגלים למציאות ומוותרים על המאמץ לשנות אותה. אולפן: ג׳רמי פורטנוי עריכה: יעל בדרשי

״אפרכסת״ עם אמיר אורן אולפן: דודי דורהם עריכה: יעל בדרשי

העיתונאי מוחמד מג׳אדלה, רדיו נאס בנצרת וערוץ 12 בירושלים, מקושר מאין כמותו לגורמים המשפיעים בחברה הערבית, ולא רק בה. לפני חצי שנה חילץ מג׳אדלה בשידור מראש מפלגת רע״ם, מנסור עבאס, את ההצהרה המקורית ואף המהפכנית ביותר בפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות: הוא מתאווה לצרף אליו מועמד יהודי, והטוב בשמות העולה בדעתו הוא ח״כ יואב סגלוביץ, ניצב בדימוס במשטרת ישראל, שבהיותו סגן השר לבטחון פנים בממשלת בנט-לפיד הוביל בהצלחה את המאבק להפחתת הפשיעה בחברה הערבית. בשיחה עם אמיר אורן באולפן רדיו נאס חוזר מג׳אדלה ל״אפרכסת״ וסוקר את הדרך מאז שעבאס הפריח את משאלתו לאוויר ועד שהרעיון תודלק במירוץ אל סגירת הרשימות בבחירות לכנסת וצבר תאוצה פוליטית ותגובות נלהבות, אך עדיין לא המריא עם עבאס אל מעל למשוכות. מג׳אדלה מונה את סעיפי מצעו של עבאס , נכסיו וקשייו. הוא גם מעריך את השפעת המהלך על שלוש המפלגות הערביות הנוספות, על שיעור ההצבעה ועל עתיד השותפות הבין-מיגזרית. כשהוא מתבקש למקם את המחוג על הרצף ״כן״, ״לא״ ו״אולי״, הוא בוחר במספר המשקף הערכה חיובית, מהולה בספקנות. אולפן: ג׳וואד עומרי

זה פחות משנתיים אלוף סער צור מוסיף לדרגתו את הסיומת (מיל.), בהשלמה עם סוף שירות הקבע שלו אם גם ללא חמדה. הוא פרש מתפקידו הכפול האחרון, מפקד הגיס הצפוני ומערך התמרון היבשתי, בטריקת דלת שצילצלה באזני הרמטכ״ל שסירב לשדרג אותו לתפקיד נוסף של אלוף או לכפות על אלוף פיקוד הצפון אורי גורדין לשלב את הגיס של צור במערכה בלבנון. ״שאני אלך? שאתה תלך!״ מתורגמת ללשון העם תגובת צור להרצי הלוי. דבר הרמטכ״ל נעשה, אך כחצי שנה אחר כך נדחק גם הוא להתפטר; סוג של על דאטפת אטפוך. מחלוקת עקרונית, תככים בצמרת או גל הדף של 7 באוקטובר? בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ משאיר צור את התשובה לשומעיו. נוח לו יותר לדון בסוגיות מקצועיות של מקום הגיס ומפקדו בין אלוף הפיקוד למפקדי האוגדות, הרכב צוות הקרב החטיבתי, התיאום המשופר בין חיל האוויר (במיוחד מאז מפקדו לשעבר עמיקם נורקין) לכוחות היבשה ומיצוי הטכנולוגיה במרחב הקרב הבין-חילי והבין-זרועי. צור היה ראש לשכתו של גבי אשכנזי בפיקוד הצפון לפני רבע מאה וקצין האג״ם של יאיר גולן באוגדת איו״ש בהמשך אותו עשור. שניהם בעיניו מפקדים מעולים ומרשימים. אף שאינו מתייחס במונחים דומים לאביב כוכבי, שקידם אותו לאלוף, ברור מהערכת צור לרעיונות המזוהים עם כוכבי (כגון היחידה הרב-ממדית) שכוכבי היה רמטכ״ל לרוחו - בודאי יותר מיורשו הלוי. במלחמת רוסיה-אוקראינה רואה צור את בשורת עתיד שילובם של רובוטים, תמהיל אדם-מכונה ובינה מלאכותית, כך שמוטב לעבור לאיגודי כוחות קטנים יותר ולהפחתת הסיכון לחיילים. זה אינו סותר, בעיניו, את מרכזיות חיל השריון, שהוא עומד בראש העמותה (״יד לשריון״, בלטרון) המשמרת את מורשת קרבותיו והנצחת נופליו. אולפן: אמנון האס עריכה: יעל בדרשי

כמעט הישראלי הראשון והאחרון שאישים רמי מעלה פוגשים בהגיעם לנתב״ג ובהמריאם בתום הביקור הוא ראש מדור אירועים וטקסים בצה״ל, שותפו הצבאי - ובעל מניות השליטה הביצועיות - של ראש הטקס במשרד החוץ. יותר מרבע מאה, מאז סוף האלף הקודם, מילא תפקיד זה סגן-אלוף עודד נהרי. דור שלם של קצינים, ביניהם שמונת האלופים שקיבלו בתקופתו את תפקיד הרמטכ״ל, התרגל לנוכחותו המיומנת והמרגיעה בטקסים פנימיים בצה״ל ובמסדרי כבוד לנשיאים, שרים ומפקדים מצבאות זרים. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר נהרי על נהריה - שהעניקה לאחיו ולו את השם העברי הנדרש - ועל מסלולו, מבה״ד 4 של הטירונות בבית אל, דרך בה״ד 12 של הטירוניות והצוערות ועד ל-27 שנותיו, מתוך ארבעה עשורי שירות, כרמ״ד טקסים בענף משטר ומשמעת באכ״א. יש לנהרי דעה מוצקה, אולי לא כה מפתיעה, על השתקפות חינוכו של הנער הישראלי המתחייל בהסתגלותו לדרישות המשמעת בצבא. הוא מוצא קשר בין הזילזול בפקודות המחייבות לבין החללים הרבים מתקלות, תאונות ותקריות דו-צדדיות. נהרי, שבשנתיים האחרונות וחצי השתתף ב-160 הלוויות צבאיות, מכבד ומבכה את כל החיילים שנפלו, אך הוא משתנק בדברו על זימונו הבהול להלווית גל איזנקוט, שאותו הכיר במסע משותף למחנות ההשמדה, בנו של אדם, קצין ורמטכ״ל שנלבב וערכי ממנו לא פגש בצבא. אולפן: אמנון האס עריכה: יעל בדרשי

עו״ד איתן פלג, איש שירות הבטחון הכללי לפני שפנה למשפטים, עודנו קשוב ואף כאוב לנוכח פעולות - או מחדלי - השב״כ. בשנה האחרונה ייצג פלג שלושה מראשי השירות לשעבר - גילון, יעלון וארגמן - בהתנגדותם למינוי דוד זיני לתפקיד שמילאו בעשורים הקודמים. מאז שזיני התמנה, בהסכמה אומללה של ועדת גרוניס ובג״ץ, הוא מוכיח ללא הרף את צידקת המתנגדים - ורודף אותם. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר פלג על מגעיו כמשפטן עם השב״כ, בין השאר כמייצג חוקרים שהוקרבו כדי לחפות על דפוס כוחני של ותיקים ובכירים מהם; כמתלונן על חשיפת זהות של סוכן בפרשת ״שמפניה״, הוא אבישי רביב; בהמשך כסניגורו של רביב, ולאחר 7 באוקטובר בסוגיית מאמצי נתניהו לדחוק החוצה את רונן בר. כדי להפריך את טענת התביעה שרביב ידע מיגאל עמיר על כוונותיו המעשיות לרצוח את ראש הממשלה רבין נאלץ פלג להעיד את עמיר מטעם ההגנה. פלג סירב לבקר בכלאו של עמיר כדי לגבות את גירסתו, אך בהכרח נכח באולם כשעמיר הובא להעיד. להפתעתו המרה התרשם שעמיר בקי במלאכת הטיעון והשכנוע. על ההפיכה המשטרית ומחולליה יש בפי פלג מלים קשות. שופטים, כמו גם שוטרים ופרקליטים, מאכזבים אותו תדיר ביחסם הסלחני לטרור היהודי בשטחים. בעליון יש שופטים טובים, במיוחד הנשיא עמית ומישנהו סולברג, אך מעטים מדי וכורעים תחת עומס כבד. השב״כ מפיק ממנו תגובה מעורבת: איבחון קודר של מצבו תחת זיני ותקווה להתאוששות ולחזרה לערכים בימים טובים יותר. אולפן: אמנון האס עריכה: יעל בדרשי

גם כשחדל לפקד על כלי-שיט צבאיים בקידומת אח״י - אניית חיל הים הישראלי - נשאר רונן קלר באווירת האחווה שקסמה לו כל כך בצוללות. בבוא ההפיכה המשטרית, ולקריאת מפקד החיל לשעבר עמי אילון, היה אל״מ במילואים קלר ממייסדי ומובילי ״אחים לנשק״. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר קלר על דרכו, מנער חיפאי, בנו של רב-חובל באניות נוסעים, לקורס החובלים וממנו לצוללות. קלר נזכר בחוויה המיוחדת של המיפגש הראשון עם צוללת, בלילה חשוך בים, ועל תכונות הכלים והאנשים שמשכו אותו לזרוע התת-מימית. בין נושאי השיחה: מורשת ״דקר״, בטיחות וחירום, מה בין פיקוד על צוללת לפיקוד על סטי״ל, האיכות האנושית (״שייטת 700״), מותר שייטת 7 ממקבילותיה בצי המצרי ואחרים, הפער שבין מפקד צוללת לסגנו. וגם: ההחלטה לחדול מהתנדבות למילואים - לא ״סרבנות״ - בהפיכה המשטרית, הסבת ״אחים לנשק״ לגוף סיוע הממלא את הריק הממשלתי בעקבות 7 באוקטובר ופעילותו במפלגת הדמוקרטים ובמועמדה לכנסת, עמרי רונן. אולפן: אמנון האס עריכה: יעל בדרשי

השגריר בדימוס משה רביב הוא מאחרוני משרד החוץ במהדורתו המקורית, מתקופת משה שרת עד להדחתו בידי בן גוריון ב-1956. מעטים כרביב נותרו לספר על שירות החוץ - המטה בירושלים והנציגויות בעולם - בגילגוליו משרת לגולדה מאיר, ממנה לאבא אבן והלאה ליגאל אלון, משה דיין, יצחק שמיר ושמעון פרס. רביב הגיע למשרד החוץ כנער עובד, מתלמד, לפני גיוסו לגולני. מקומו במשרד נשמר לו והוא טיפס בו מהארכיון לתפקיד זוטר בשגרירות לונדון ומשם ללשכתה של גולדה מאיר, כעוזר למזכיר המדיני שמחה דיניץ. כשגולדה פרשה - ושובה לזירה, מה עוד כראש הממשלה, לא נחשב לתרחיש סביר - התמנה רביב למזכירו המדיני של אבן. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר רביב על יצרים ותככים, נאמנויות ויריבויות בשירות החוץ. הוא מגלה שבאחד מאישפוזיה החשאיים של גולדה בבית החולים ביילינסון - שמונה שנים או יותר לפני מלחמת יום הכיפורים - הובהלו אליה שלושה מעוזריה, והוא ביניהם. היא הזדקפה במיטתה וציוותה עליהם להתייצב מולה ולומר לה את האמת המרה, אם יתברר להם שהמחלה פגמה בכושרה השכלי. גולדה, אומר רביב, היתה דעתנית ופסקנית. אילו נענתה ב-1971 ליוזמת ההסדר החלקי בתעלת סואץ, היה אסון מלחמת יום הכיפורים נחסך מישראל. אבן, קובע רביב, היה שר החוץ הטוב ביותר עוד מתאר רביב את עבודת השגרירות בוושינגטון בעת כהונתו שם כיועץ מדיני, תחת השגריר רבין ויורשו דיניץ. רבין, שדיווח במישרין לגולדה ועקף את אבן, שיתף את שליחי משרד החוץ במשימת טוויית הקשרים עם גורמי המימשל, הקונגרס, התקשורת והיהדות, אך נפגע כשסגנו, הציר שלמה ארגוב, קיים ערוץ אישי עם שר הבטחון דיין. תיאורים מאלפים מספק רביב על חוויותיו כשגריר בפיליפינים ובבריטניה. בין השאר הוא מדבר על המלכה אליזבת השנייה ובנה צ׳רלס, שייצג את הממלכה בהלוויית רבין; ועל התגובה החריפה נגד המוסד, כשתקלה רשלנית חשפה דרכונים בריטיים בשימוש המודיעין הישראלי. שלוחת המוסד גורשה מלונדון, עד יעבור הרבה זעם, זמן רב. אולפן: אמנון האס עריכה: יעל בדרשי

״אפרכסת״, חגית עופרן משלום עכשיו בשיחה עם אמיר אורן על מעקב (יחד עם כרם נבות) אחר ההתנכלות למקומיים בשטחים ואזלת-היד הממשלתית המכוונת בסיכול ובענישה. האם המגמה הפיכה? האמנם כשלון נתניהו בבחירות יחולל שינוי יסודי? עופרן מקווה ומאמינה שאכן כך יהיה. אולפן: דודי דורהם עריכה: יעל בדרשי

אנטבה, שוב אנטבה, היתה עילת הפגישה המחודשת עם אהוד ברק, שלוש שנים לאחר השיחות המואזנות ביותר מתוך למעלה מ-300 עד כה ב״אפרכסת״. אנטבה, שאודות מבצע צה״ל לשחרור החטופים שהוחזקו בה כתב את ספרונו, ״דו׳ח אישי׳״. זאת היתה הסיבה הרשמית לזימונו המחודש של ברק למיקרופון ולמצלמה, אך שיחתו עם אמיר אורן גלשה והפליגה למחוזות סמוכים: סיירת מטכ״ל, ייעוד, מבנה, תולדות, מבצעים; ״האמצעים המיוחדים״ ותרומתם לגמישות התכנון והביצוע במלחמת ששת הימים; יצחק רבין כרמטכ״ל, שר בטחון וראש ממשלה; רפול הנוקם והנוטר מול אריק שרון הפטרוני. יוני נתניהו היה סגנו בסיירת מטכ״ל לקראת סוף תקופת הפיקוד של ברק על היחידה והעברתו לגיורא זורע. בהגיע מועד הבחירה במפקד הבא היה ברק בין המעדיפים את נתניהו, שהתנסה כמפקד גדוד שריון והכיר את הצבא שמחוץ ליחידה, על עמירם לוין. כך חשבו גם מכרים אחרים של השניים. התברר שטעו. יוני לא התעלה לרמה הנדרשת; לוין, שהתמנה בשובו של כוח היחידה מאנטבה עם גופת נתניהו, נחשב לצד ברק לאחד הבולטים והמשפיעים במפקדי סיירת מטכ״ל. ברק, 50 שנה מאוחר יותר, חס על זכרו של יוני, ששיתף אותו בסודותיו האישיים הרגישים ביותר אך נמנע מלחלוק איתו את מצוקתו ביחידה, שם גרם תפקודו למרד קצינים ובעקבות פניותיהם במעלה אמ״ן להחלטת הרמטכ״ל גור להדיחו. ברק, שהיה מודע לאכזבתו המרה של נתניהו גם אם לא לכל סיבותיה, משבח את פעולתו בהכנות למבצע. עניין אחר הוא אחיו של יוני, שהיה בתחילה פקוד זוטר של ברק, בהמשך יריב פוליטי שהפסיד לברק את ראשות הממשלה ולבסוף מי שברק החזיק בתיק הבטחון בממשלתו, כששניהם הכינו תקיפה - שסוכלה פוליטית ומדינית - של התוכנית הגרעינית באיראן. ביקורתו החריפה של ברק על בנימין נתניהו ידועה. הוא מעריך שהבוחרים ישימו קץ לשלטונו, שאם לא כן ימיט על ישראל אסונות נוספים, על גב ההפיכה המשטרית ומהלכיו המלחמתיים. ברק מתנגד להסדר טיעון שיאפשר לנתניהו לגמד את משמעות ההודאה שבמרכזו. הוא תוקף את החלטת היועמ״ש הקודם מנדלבליט שלא להזדרז ולהעמיד את נתניהו לדין בתיק 1000, בנפרד משני התיקים האחרים, ולהשיג הרשעה מהירה שתרחיק את נתניהו לשנים מהזירה הפוליטית (אם לשבע שנים - ב-2027 היה כשיר לחזור). בין מתנגדי נתניהו כיום מציין ברק במיוחד שניים שהכיר כקצינים בכירים בצה״ל, יאיר גולן (על מועמדיה הטובים של רשימת הדמוקרטים) ובמיוחד גדי איזנקוט. אולפן: אמנון האס עריכה: עופר בדרשי להשלמות: https://www.youtube.com/watch?v=-b6zD9g_OVA אהוד ברק א' https://www.youtube.com/watch?v=TePWrePC1oM אהוד ברק ב' https://www.youtube.com/watch?v=H72s29mjLr8 יוסי לנגוצקי א' https://www.youtube.com/watch?v=6_JZCtzSim4&t=1095s לנגוצקי ב'

אילו נתן זך התבקש להתאים את שירו ״כשאלוהים אמר בפעם הראשונה״ לכור בדימונה, התוצאה היתה בערך כך: ״כשבן גוריון אמר בפעם הראשונה ׳יהי אטום׳, הוא לא חשב באותו רגע מה ייעשה בו״. את הקריה למחקר גרעיני נגב בנו, בניצול הזדמנות נדירה ביחסים עם צרפת, לפני גיבוש מחשבה מעמיקה על השימוש בתוצריה. אחר כך, בששת-שבעת העשורים החולפים, התפתח בישראל גם רובד של מומחים וחוקרים במדעים ותחומים שונים, אזרחים ואנשי צבא, שהצטרף לעמיתיו בעולם בליבון סוגיות אסטרטגיות. האמריקאים והסובייטים. למשל, התעשתו וריסנו את הדחף הטבעי להצטייד ביותר גדול, יותר חזק, יותר מתגבר על הגנות, כי הבינו שהשגת יכולת מהלומה ראשונה בידי אחד הצדדים במשוואת עימות תאיים על היציבות כי תדחוף את הצד השני להקדים במכת מנע. ד״ר אריאל (אלי) לויטה הוא מקבילם הישראלי של לומדי האסטרטגיה בעולם. אקדמית וממשלתית - לפנים היה המשנה למנכ״ל הוועדה לאנרגיה אטומית - ירד לקרביה של המעטפת המדינית לתחום הגרעיני. את הסודות שהוא יודע אינו מגלה, כמובן, אך די בתובנות הכלליות ולעתים הממוקדות שהוא מוכן לחלוק. לויטה מקפיד שלא לערב גרעין בפוליטיקה. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ הוא קובע שכל ראשי הממשלות בישראל נהגו באחריות בתחום זה, הכפוף להם במישרין וכמעט בלעדית. הודעת נתניהו שבידי איראן כבר היו פצצות אטום מתמיהה אותו; לדעתו אין לה בסיס עובדתי. יותר מאיראן מדאיגות אותו פקיסטן, סעודיה וטורקיה. ״גם אם איראן תשיג אי-פעם נשק גרעיני, להבדיל ממתקן-פיצוץ,״ משוכנע לויטה, ״זה לא יהיה סוף החזון הציוני. לא ניתן להם את התענוג הזה״. אולפן: דודי דורהם עריכה: יעל בדרשי

האלוף היחיד בתולדות צה״ל שאביו קדם לו באותה דרגה הוא אודי - איש אינו פונה אליו כ״אהוד״ - אדם. יקותיאל אדם, שהכל הכירו כקותי, עם שפמו וכומתתו הניצחיים, טיפס לאט במדרגות הקצונה. ההבחנה בכישוריו הגיעה במאוחר, בקרב החטיבתי שניהל במסגרת אוגדת שרון באום כתף במלחמת ששת הימים, ובהמשך כמח״ט גולני במלחמת ההתשה וכראש מטה פיקוד הצפון בהכנת התשתית הקרקעית להגנה לפני מלחמת יום הכיפורים. בעקבות המפולת של 1973 נפתח בפני קותי אופק מחודש בצה״ל, שאליו חזר מהשאלה למוסד. הוא קודם לאלוף - אז דרגתו של מפקד אוגדה סדירה או לוחמת - ולתפקידים בכירים במטכ״ל שבראשות מוטה גור, לשעבר מפקדו בצפון: אלוף פיקוד הדרום וראש אגף המטה, מס׳ 2 של הרמטכ״ל באין לו סגן. הצלחת מבצע אנטבה נזקפת במידה רבה לדירבונו ולעבודת המטה שריכז. לאכזבתו, גם לאחר שכיהן כסרמטכ״ל תחת רפול איתן ושמע מבגין שהוא המיועד לרמטכ״ל הבא, נמנע שר הבטחון שרון, שכנו בצהלה ומפקדו בששת הימים, מלקדם אותו. הוא התנחם במינוי לראשות המוסד, אך כשבגין, שרון ורפול הוציאו את צה״ל למבצע ״אורנים״ - שגירסתו השאפתנית תוכננה בידי קותי - הוא לבש מדים, יצא ללבנון ונהרג שם. קותי היה קצין חי״ר; אודי לא הלך - פשוטו כמשמעו - בעקבותיו, אלא התגייס לשריון ועבר מסלול פיקודי בגדודים, חטיבות ולבסוף באוגדה שקצין האג״ם שלה היה סא״ל אייל זמיר. על זמיר יש בפי אדם רק שבחים. גילם של אלופי צה״ל, בהגיעם לדרגה שבכירה ממנה שמורה לרמטכ״ל לבדו, עולה בהתמדה, אך במשפחת אדם המגמה היתה הפוכה. קותי היה לאלוף בן 46-7; אודי, לאחר ארבע שנים בלבד כתת-אלוף, בשני תפקידים - בגיל 43. הוא בחר לעמוד בראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה (אט״ל, לשעבר אגף האפסנאות) וממנו קידם אותו הרמטכ״ל חלוץ לאלוף פיקוד הצפון. בתפקיד זה כיהן בקיץ 2006 וממנו התפטר. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מדבר אודי אדם על קותי הקווקזי (וזהבה הליטאית), על העצות המקצועיות המעטות שהבן קיבל מאביו, על תככים וחנפנות בצבא, על חיבתו לנהיגת משאיות ומובילי טנקים ללא דרגות ועל התגלגלות המערכה בלבנון ב-2006. גנץ וקפלינסקי לא היו ותיקים ממנו בדרגתם, אבל קפלינסקי, כסגן הרמטכ״ל, היה בעיניו נציג טבעי של חלוץ בחזית, אם כך רצה הרמטכ״ל. לא גנץ, מפקד זרוע היבשה והאלוף הקודם בפיקוד, שרמתו המקצועית והאישית לא הרשימה את אדם. חודש לאחר סוף הקרבות מימש את מושג האחריות, בעיניו, ופרש מפיקוד הצפון ומהשירות בצבא הקבע. אודי אדם התמנה למנכ״ל משרד הבטחון בידי שר אחד (יעלון) וכיהן תחת ליברמן, נתניהו ובנט. אילו נשאלה דעתו, היה ממליץ אחרי אייזנקוט על ניצן אלון, כדעת ליברמן, ואחרי אביב כוכבי על זמיר. אייזנקוט הוא בעיניו מועמד טוב מאד לראשות הממשלה. משקעיו מנתניהו, שהיה שנה גם שר הבטחון, אינם חיוביים. מזגו של אודי אדם טוב ונינוח. כדי להפר את שלוותו של מי שהיה בין השאר מנהל הקרייה למחקר גרעיני נגב, הכור בדימונה, נדרש איזכור של שר האטום בממשלתו האטומה של נתניהו, דוד אמסלם. אדם, שחתם על עצומת יוצאי קמ״ג והוועדה לאנרגיה אטומית נגד ההפיכה המשטרית, מתפלץ כשמזכירים לו מיהו הדרג הפוליטי שנתניהו הפקיד על ליבת הסוד של מדינת ישראל, וגם איזכור נתניהו עצמו אינו מעורר בו געגועים עזים. איזנקוט, שכראש אגף המבצעים במטכ״ל היה לא אחת מהמתפלמסים איתו והתמנה בעקבותיו לפיקוד הצפון, הוא בעיניו מועמד ראוי לראשות הממשלה. אולפן: דודי דורהם עריכה: עופר בדרשי

סניגורו של אלי פלדשטיין, עו״ד עודד סבוראי, בשיחה ב״אפרכסת״ עם אמיר אורן על פרשת ההדלפה המקוממת מלשכת ראש הממשלה ל״בילד״, בעקבות רצח ששת החטופים, כדי לסייע לנתניהו במחיר סיכון מקור מודיעיני רגיש; וגם על ועדת החקירה לכלי השיט אולפן: דודי דורהם הפרק הקודם עם עודד סבוראי - https://open.spotify.com/episode/4lGe3w7onL4Oc5066ViFsm https://www.youtube.com/watch?v=kWqSFJF8_do

שיחה עם עמוס הראל מ״הארץ״, פרשן לענייני בטחון שלא איבד את מגע הכתב עם השטח (ועם המקורות), על ״06:29”, ספרו על 7 באוקטובר ולחימת צה״ל בעזה, בלבנון ובאיראן. מה קרה? מדוע? מי אחראי? האם יש תקנה למשבר בהנהגה הפוליטית והצבאית? ״אפרכסת״. אולפן: דודי דורהם עריכה: יעל בדרשי

כשהצנחן ארנון גולן חזר הביתה מהצבא לחופשות שבת אהב אחיו יאיר, הצעיר ממנו בשש שנים, להמתין לו, לקחת את נשקו ולרוץ לנקות אותו. יאיר התגייס בעקבותיו לצנחנים והשאר רשום בתולדות צה״ל ומפלגת הדמוקרטים. ארנון מדבר ברצון גם על יאיר, אך לשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ הוא מגיע לא כאחיו-של, אלא כגיאוגרף מנוסה בעל רקע היסטורי וצבאי. במחקריו עסק במרחב הישראלי שהתהווה במלחמות ולקראתן, בממדי האוכלוסיה - בין השאר בערים מעורבות,,שהיו עד 1948 ערביות - והבטחון. דוגמאות בולטות: לוד ויפו. אחד מספריו של פרופ׳ גולן מוקדש ל״ישראל ורצועת עזה, העשור הראשון, 1947-57״. בתחילת אותה תקופה, לפני ההתקפה הערבית על היישוב העברי שחוללה את מלחמת תש״ח והבריחה דרומה פליטים, התגוררו בעיירות ובכפרים שנכללו בעקבות הלחימה ברצועה כ-150,000 פלסטינים. מספר המצטופפים שם כיום גדל, בשמונת העשורים ואין-ספור קרבות מאז,,פי 15 - ממש כמו מכפלת הגידול במדינת ישראל. בין כה וכה צצו אמנם גם מגדלים גבוהים ומנהרות עמוקות, אך הדחיסות המפרנסת את העויינות מדגישה את כורח השלום. אולפן: דודי דורהם עריכה: יעל בדרשי

על קטלוג הקומנדו המהלך (כעת יותר בקושי) של צה״ל, משה בצר, מצטיין חמש יחידות נבחרות בבגרות קרבית, רשות הדיבור לאהוד ברק: ״אני אוהב אותו ומאד מעריך אותו כלוחם עז נפש. תמיד התלוצצתי שבפעולה מיבצעית, להבדיל ממודיעינית, אני בוחר לצידי קודם כל את מוקי - ויישמתי את זה ב׳אביב נעורים׳. בכראמה עם סיירת הצנחנים (מתן וילנאי) ובלבנון עם אגוז (אורי שמחוני) מוקי היה יחיד ומיוחד מול אש. ״באנטבה היה לו תפקיד מרכזי, הרבה יותר ממה שהעין תופסת, וזה עלה לו בהתנכלויות חוזרות ונישנות של ׳המשפחה׳, אחרי שבחיי יוני היו ביניהם יחסים קרובים וטבולים בהערכה הדדית. ״הספר של מוקי, ׳לוחם חשאי׳, מאלף, כתוב היטב ומצטיין בדקויות ואבחנות רבות על לוחמים ומצבי לחימה״. 50 שנה אחרי מבצע ״כדור הרעם״ באנטבה ואין-ספור סרטים, ספרים, מישדרים ומחקרים, בצר אינו נלהב לדוש במצבו של יוני נתניהו - שבמינויו למפקד סיירת מטכ״ל תמך, בשעתו, כשהתבקשה דעתו, ובדיעבד טעה לתרום בכך לשבירת התיקו עם עמירם לוין - לאחר הכשלון המדכדך של פעולה בפיקודו במצרים וכשמי מקציניו הביעו בו אי-אמון, עד כדי פנייה למפקדיו להדיחו. בצר ניסה לעודד את רעו נתניהו בעיתות דיכדוך, כאשר מלבדו היו לצידו רק בת-זוגו של נתניהו (שלאחר מותו, לזמן מה של נחמה הדדית לעת נסיבות אישיות מקבילות, בת-זוגו של בצר) והכלבה מור; והוא שהזעיק את נתניהו מסיני, ליממות האחרונות בחייו, לפקד על כוח היחידה באנטבה, תחת מפקד המבצע כולו דן שומרון וכשסביבם גם כוחות הצנחנים וגולני. האירוניה המרה מכולן היא ש״חתר למגע״ הוא המאפיין העילאי של הלוחם המסתער מוקי בצר, אבל באנטבה חכמת החשאיות היתה להתאפק עד לשנייה המכרעת ולא לחתור מוקדם מדי למגע מיותר עם האוגנדים הסבילים , פן המולת הירי בשלוות הלילה תעורר את הגרמנים והפלסטינים שסבבו בנשק ובנפץ את בני הערובה. הרי היוזמה אצל החוטפים והם עירניים וחשדניים לאפשרות של פעולת חילוץ; ההפתעה היא ליבת התוכנית, ללא מירווח לשגיאות, בודאי לא עצמיות. זה מה שבצר ומצולקי האיחורים הגורליים בפיגועי המיקוח רבי-הקטל הבינו ושיננו וזה הכלל שהפר נתניהו, היחיד ששמע אך לא הפנים. זה חוט הסערה שהיתה עלולה לחולל אסון ולהפיל קרבנות רבים ובכך גם את המבצע ואת ממשלתו של רבין המצפוני, אך סופה שהמיתה את יוני והשליטה את אחיו. כשנתניהו נהרג, ״באשמתו״ כדבריו הבוטים אם גם הנכונים של הרמטכ״ל מוטה גור, משפחתו גמלה לבצר רעה תחת טובה ופנתה להכפישו בסילוף המכאיב ביותר ללוחם, כאילו שיתק אותו הפחד. בצר סומן אישית אם כי לא בלעדית - המשפחה ניהלה מסע עיקבי ונטול עכבות לגימוד דורסני של כל מי שלא היה יוני. לא היה לה די בשיכתוב שם המבצע ובהנצחה באתרים ובמיתוסים. החיים (והמוות) כמשחק סכום אפס: למען הצגת אחד כמושלם, שני מוכרח להצטייר כמינוס, ולשם כך גם להפוך תודעתית כשלון להצלחה וחיובי לשלילי. אלוף-משנה בדימוס בצר נושא איתו את אבלו על מתיו, המשפחתיים והצבאיים, עוד מישראל ארזי בכראמה ודובי אדר באל-חיאם, חיים שטורמן באי גרין ואמיתי נחמני בפאיד ורבים אחרים; גם יוני. אנטבה מגיעה רק בחלק השני של השיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״. בראשונה מדבר בצר על ילדותו בנהלל, משפחתו - איכרים ולוחמים, לאורך (ארבעה דורות; נקרא על שם דודו, לוחם הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה שניספה כשטובעה אנייתו) ולרוחב (ארבעה אחים) והסתעפויות (שטורמן, שמחוני) - וחיי הפרך של נער-מושבניק חולב ידנית ויוצא באפלה מיוללת תנים לסגור ברז ומורשת היחידות הקרביות המובילות בעמק יזרעאל. יוצא שככל שהתקרב לגיל הגיוס נדד אצלו החשק מהמשק לנשק. כשמח״ט 35 רפול התעקש שצוער סיירת הצנחנים יאריך את חתימתו לשנת שירות נוספת השתווה אליו בצר בעיקשותו ועבר לסיירת שקד, אלופת הפעילות המבצעית בנגב ובערבה. איתה לחם גם בסיני בששת הימים ואת מפקדה הבדואי, עמוס ירקוני, הוא מציין לצד ברק כאחד משני המפקדים שהרשימו אותו ביותר בשנות שירותו. במבצע כראמה נפצע קשה, עד סף מוות. כשהחלים מימש רצון שגאה בו כשהזדמן - כמאבטח טיסות אל על - לטיול במזרח אפריקה ויזם הצבה במשלחת צה״ל באוגנדה. בחודשי ההמתנה לשליחות נענה להצעת מפקד סיירת פיקוד הצפון, דודנו שמחוני, לאמן את המתגייסים לאגוז, אך לא הסתפק בכך ודרש להצטרף לפעילות חוצת גבול, כולל לקרב באל-חיאם. בשובו מהשליחות לאוגנדה, שהתקצרה כשאידי אמין גירש את מדריכי צה״ל אך שבלעדי ההיכרות שסיפקה לו עם המדינה, תרבותה ושדות התעופה שלה לא היתה במטכ״ל תעוזת המלצה על מבצע אנטבה, משך אותו ברק לפקד על פלגת האימונים של סיירת מטכ״ל. גם כאן התנאי שלו היה צירופו לפעילות המבצעית מעבר לגבול; כך השתתף במבצעי ״ארגז״ לחטיפת קצינים סוריים ופעל בביירות ב״אביב נעורים״. כשראה במלחמת יום הכיפורים עד כמה נרתע צה״ל מהפעלת היחידה הגה את הרעיון שלימים יבשיל להקמת שלדג, התמנה למג״ד המילואים של סיירת מטכ״ל ואחרי אנטבה הוביל את תהליך העיצוב והמעבר של יחידת הקומנדו מחיל המודיעין למפקדת קצין חי״ר וצנחנים ראשי ומשם לחיל האוויר. ברק אמר עליו שבכך טיפס למעלת מעטים בתולדות צה״ל שבראו יש מאין יחידות נבחרות. דומה שמכל מעלליו הצבאיים, כלוחם וכבונה, בצר גאה במיוחד בהישגי ממשיכי דרכו בשלדג ובשיאם במאות מבצעים פורצי דרך, ביניהם עדיין חבויי צנזורה, בשנים שמאז 7 באוקטובר. אשר לאנטבה, ברבות השנים מצא עצמו מסכים עם צילה נתניהו: מוטב היה לבצע עיסקה לשחרור בני ערובה תמורת אסירים ולהימנע מההימור שבמבצע ומתשלום מחירו, האנושי והאחר. כינויו, שאינו אהוב עליו, היה למותג צה״לי. כמו אריק וטליק, מוטה ורפול (ולשלילה גנדי), מוקי יש רק אחד. אולפן: ג׳רמי פורטנוי עריכה: יעל בדרשי

על קטלוג הקומנדו המהלך (כעת יותר בקושי) של צה״ל, משה בצר, מצטיין חמש יחידות נבחרות בבגרות קרבית, רשות הדיבור לאהוד ברק: ״אני אוהב אותו ומאד מעריך אותו כלוחם עז נפש. תמיד התלוצצתי שבפעולה מיבצעית, להבדיל ממודיעינית, אני בוחר לצידי קודם כל את מוקי - ויישמתי את זה ב׳אביב נעורים׳. בכראמה עם סיירת הצנחנים (מתן וילנאי) ובלבנון עם אגוז (אורי שמחוני) מוקי היה יחיד ומיוחד מול אש. ״באנטבה היה לו תפקיד מרכזי, הרבה יותר ממה שהעין תופסת, וזה עלה לו בהתנכלויות חוזרות ונישנות של ׳המשפחה׳, אחרי שבחיי יוני היו ביניהם יחסים קרובים וטבולים בהערכה הדדית. ״הספר של מוקי, ׳לוחם חשאי׳, מאלף, כתוב היטב ומצטיין בדקויות ואבחנות רבות על לוחמים ומצבי לחימה״. 50 שנה אחרי מבצע ״כדור הרעם״ באנטבה ואין-ספור סרטים, ספרים, מישדרים ומחקרים, בצר אינו נלהב לדוש במצבו של יוני נתניהו - שבמינויו למפקד סיירת מטכ״ל תמך, בשעתו, כשהתבקשה דעתו, ובדיעבד טעה לתרום בכך לשבירת התיקו עם עמירם לוין - לאחר הכשלון המדכדך של פעולה בפיקודו במצרים וכשמי מקציניו הביעו בו אי-אמון, עד כדי פנייה למפקדיו להדיחו. בצר ניסה לעודד את רעו נתניהו בעיתות דיכדוך, כאשר מלבדו היו לצידו רק בת-זוגו של נתניהו (שלאחר מותו, לזמן מה של נחמה הדדית לעת נסיבות אישיות מקבילות, בת-זוגו של בצר) והכלבה מור; והוא שהזעיק את נתניהו מסיני, ליממות האחרונות בחייו, לפקד על כוח היחידה באנטבה, תחת מפקד המבצע כולו דן שומרון וכשסביבם גם כוחות הצנחנים וגולני. האירוניה המרה מכולן היא ש״חתר למגע״ הוא המאפיין העילאי של הלוחם המסתער מוקי בצר, אבל באנטבה חכמת החשאיות היתה להתאפק עד לשנייה המכרעת ולא לחתור מוקדם מדי למגע מיותר עם האוגנדים הסבילים , פן המולת הירי בשלוות הלילה תעורר את הגרמנים והפלסטינים שסבבו בנשק ובנפץ את בני הערובה. הרי היוזמה אצל החוטפים והם עירניים וחשדניים לאפשרות של פעולת חילוץ; ההפתעה היא ליבת התוכנית, ללא מירווח לשגיאות, בודאי לא עצמיות. זה מה שבצר ומצולקי האיחורים הגורליים בפיגועי המיקוח רבי-הקטל הבינו ושיננו וזה הכלל שהפר נתניהו, היחיד ששמע אך לא הפנים. זה חוט הסערה שהיתה עלולה לחולל אסון ולהפיל קרבנות רבים ובכך גם את המבצע ואת ממשלתו של רבין המצפוני, אך סופה שהמיתה את יוני והשליטה את אחיו. כשנתניהו נהרג, ״באשמתו״ כדבריו הבוטים אם גם הנכונים של הרמטכ״ל מוטה גור, משפחתו גמלה לבצר רעה תחת טובה ופנתה להכפישו בסילוף המכאיב ביותר ללוחם, כאילו שיתק אותו הפחד. בצר סומן אישית אם כי לא בלעדית - המשפחה ניהלה מסע עיקבי ונטול עכבות לגימוד דורסני של כל מי שלא היה יוני. לא היה לה די בשיכתוב שם המבצע ובהנצחה באתרים ובמיתוסים. החיים (והמוות) כמשחק סכום אפס: למען הצגת אחד כמושלם, שני מוכרח להצטייר כמינוס, ולשם כך גם להפוך תודעתית כשלון להצלחה וחיובי לשלילי. אלוף-משנה בדימוס בצר נושא איתו את אבלו על מתיו, המשפחתיים והצבאיים, עוד מישראל ארזי בכראמה ודובי אדר באל-חיאם, חיים שטורמן באי גרין ואמיתי נחמני בפאיד ורבים אחרים; גם יוני. אנטבה מגיעה רק בחלק השני של השיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״. בראשונה מדבר בצר על ילדותו בנהלל, משפחתו - איכרים ולוחמים, לאורך (ארבעה דורות; נקרא על שם דודו, לוחם הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה שניספה כשטובעה אנייתו) ולרוחב (ארבעה אחים) והסתעפויות (שטורמן, שמחוני) - וחיי הפרך של נער-מושבניק חולב ידנית ויוצא באפלה מיוללת תנים לסגור ברז ומורשת היחידות הקרביות המובילות בעמק יזרעאל. יוצא שככל שהתקרב לגיל הגיוס נדד אצלו החשק מהמשק לנשק. כאחיו הבכור אודי, בעצם סימן מקדים למקומו של אהוד ברק בחייו, התגייס ליחידה הנחשקת ביותר באמצע שנות ה-60׳, סיירת חטיבה 35. כשהמח״ט רפול התעקש שיאריך את חתימתו לשנת שירות נוספת השתווה אליו בצר בעיקשותו ועבר לסיירת שקד, אלופת הפעילות המבצעית בנגב ובערבה. איתה לחם גם בסיני בששת הימים ואת מפקדה הבדואי, עמוס ירקוני, הוא מציין לצד ברק כאחד משני המפקדים שהרשימו אותו ביותר בשנות שירותו. במבצע כראמה, הכושל בתכנונו השאנן בפיקוד המרכז ובמטכ״ל ובביצועו הלקוי, נפצע קשה, עד סף מוות. כשהחלים מימש רצון שגאה בו כשהזדמן - כמאבטח טיסות אל על - לטיול במזרח אפריקה ויזם הצבה במשלחת צה״ל באוגנדה. בחודשי ההמתנה לשליחות נענה להצעת מפקד סיירת פיקוד הצפון, דודנו שמחוני, לאמן את המתגייסים לאגוז, אך לא הסתפק בכך ודרש להצטרף לפעילות חוצת גבול, כולל לקרב באל-חיאם. בשובו מהשליחות לאוגנדה, שהתקצרה כשאידי אמין גירש את מדריכי צה״ל אך שבלעדי ההיכרות שסיפקה לו עם המדינה, תרבותה ושדות התעופה שלה לא היתה במטכ״ל תעוזת המלצה על מבצע אנטבה, משך אותו ברק לפקד על פלגת האימונים של סיירת מטכ״ל. גם כאן התנאי שלו היה צירופו לפעילות המבצעית מעבר לגבול; כך השתתף במבצעי ״ארגז״ לחטיפת קצינים סוריים בכירים, להחלפה בשבויי חיל האוויר בדמשק, ופעל בביירות ב״אביב נעורים״. כשראה במלחמת יום הכיפורים עד כמה נרתע צה״ל מהפעלת היחידה, בעוד שאר הצבא מוטל לסתימת הפרצות, הגה את הרעיון שלימים יבשיל להקמת שלדג, התמנה למפקד גדוד המילואים של סיירת מטכ״ל ואחרי אנטבה הוביל את תהליך העיצוב והמעבר של יחידת הקומנדו מחיל המודיעין למפקדת קצין חי״ר וצנחנים ראשי ומשם לחיל האוויר. ברק אמר עליו שבכך טיפס למעלת מעטים בתולדות צה״ל - יוחאי בן נון בשייטת 13, אריק שרון ביחידה 101 שבלעה את גדוד 890, אברהם ארנן בסיירת מטכ״ל - שבראו יש מאין יחידות נבחרות. דומה שמכל מעלליו הצבאיים, כלוחם וכבונה, בצר גאה במיוחד בהישגי ממשיכי דרכו בשלדג ובשיאם במאות מבצעים פורצי דרך, ביניהם עדיין חבויי צנזורה, בשנים שמאז 7 באוקטובר. אשר לאנטבה, ברבות השנים מצא עצמו מסכים עם צילה נתניהו: מוטב היה לבצע עיסקה לשחרור בני ערובה תמורת אסירים ולהימנע מההימור שבמבצע ומתשלום מחירו, האנושי והאחר. כינויו, שאינו אהוב עליו, היה למותג צה״לי. כמו אריק וטליק, מוטה ורפול (ולשלילה גנדי), מוקי יש רק אחד. אולפן: ג׳רמי פורטנוי עריכה: יעל בדרשי

בעשור העשירי לחייו מתקשה ד״ר מרדכי (מוטק׳ה) נאור בתנועה, אך לא במחשבה וביצירה. לאחרונה ראו אור עוד שניים מספריו, על בית בן גוריון ועל משה שרת - סמיכות מעניינת, לדור הזוכר את היחסים המורכבים בצמד שהוביל את המאבק להקמת המדינה ועמד בראשה בשנות הבראשית (ובמדבר) שלה. לאמריקאים היו תומס ג׳פרסון וג׳ון אדמס, לישראלים - ״הזקן״ ושותפו הצעיר ממנו בשמונה שנים פחות יום, הוא וגיסיו דב הוז, אליהו גולומב ושאול מאירוב-אביגור. הדו-שיח ב״ג-שרת ערב הכרזת המדינה הוא שיאו של סיפור יחסיהם האישיים, המדיניים והפוליטיים, שהערכה ומתיחות נמהלו בהם. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ חוזר נאור, במקור לרנר, לילדותו ברחובות ובגן יבנה ערב מלחמת העולם השנייה ובמהלכה. סקרנותו התקשורתית ניצתה למקרא העיתון הביתי ולמשמע הרדיו הציבורי. כשהתגייס לצבא הקים גרעין הנח״ל שלו את היאחזות נחל עוז ועבר בה את תקופת פיגועי הפדאיון של אמצע שנות ה-50׳. מבצע קדש הישרה על ישובי גבול עזה אווירה כה מרגיעה, שנאור ורעייתו החליטו ששליחותם בקיבוץ הסתיימה והגיעה שעתם לעבור העירה. מסלולו העיתונאי עבר בשבועון הש״ב ״רימון״, שהוקם ונפל כמתחרה ל״העולם הזה״; ב״במחנה נח״ל״ ו״במחנה גדנ״ע״ ו״במחנה״ וגלי צה״ל. במקביל למד מדע המדינה וסוציולוגיה ולבסוף, במימוש רצונו המקורי, היסטוריה. עבודתו לדוקטורט, על מפא״י בשנות המנדט הבריטי, זימנה לו אחת מכחצי תריסר פגישות והתכתבויות עם בן גוריון. נאור הוא מאחרוני העיתונאים הישראלים שפעל בכל צלעות המשולש - חי את תקופתו, חקר אותה אקדמית ועקב אחריה מקצועית. דומה שהיחיד ממושאי כתיבתו, עריכתו, ניהולו או הפקתו שלא הספיק להכיר היה ישו הנוצרי, שספרי ״בעקבותיו״ שהגה קסמו לצליינים ולתיירים רבים, במסעותיהם לארץ הקודש. אולפן: דודי דורהם עריכה: יעל בדרשי

כשטוראי ניר למפרט הגיע לבסיס ההדרכה של חיל המודיעין, פחות מחמש שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים, עדיין צרבה באמ״ן כולו ובמיוחד במערכי האיסוף והמחקר שלו צלקת הכשלון בהתרעת אוקטובר 1973. כל שנותיו בשירות חובה וקבע ביחידה 8200, עד לשחרורו כאלוף-משנה, סגן המפקד, בראשית המאה, וגם בעשורים הבאים במילואים, היתה זו החוויה המעצבת - והמעציבה - של קציני המודיעין הצבאי. 50 שנה לאחר המפולת ההיא נפל אמ״ן שוב, עם צה״ל כולו ושב״כ וממשלת נתניהו מעל כולם. המטוטלת, שבשנות ה-80׳ וה-90׳ נעה בחדות לקוטב הזהירות ואף אזעקת שווא, נחה בצד המודיעין-למטרות והזניחה את ההתרעה אף יותר מאשר ב-1973, כי אז התגלו סימנים מעידים - כגון הפינוי הסובייטי - וסוד יום הע׳ ושעת הש׳ התגבש בתיאום המצרי-סורי שלושה ימים בלבד לפני ההתקפה. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר למפרט, יו״ר עמותת המורשת של בוגרי יחידת האיסוף המרכזית (ש.מ. 2, 515, 848 ולבסוף 8200), על תהליכי העבודה של קציני הבינה הרשתית - לעתים יכול קב״ר אחד למנוע קברים רבים - מול צבאות ערב, איראן, חמאס וחיזבאללה. בין השאר, קובע למפרט שהמודיעין הישראלי אינו מרגל אחר המימשל האמריקאי. הוא גם מתברך בהצלחת היוזמה להשכלה תיכונית ייעודית בערי השדה, שהניבה מאות ואלפי סייבריסטים ליחידות הטכנולוגיות של צה״ל וזרועות הבטחון. אל״מ למפרט היה סגנו של תא״ל פנחס בוכריס, שהגיע לפיקוד על 8200 מסיירת מטכ״ל, מבצעי מודיעין ויחידה 81. הוא רואה בבוכריס מופת למפקד שהביא ל-8200 רוח חדשנית. לדעת למפרט, אף שלעתים נכון לגוון ולייבא מפקדים שלא צמחו ביחידה, לא טוב שכל הצמרת תהיה כזאת, כמו בשנים שלקראת 7 באוקטובר. אולפן: דודי דורהם עריכה: יעל בדרשי

תת-אלוף במילואים אופיר לויוס התגייס לסיירת מטכ״ל, עבר לאגוז ומצא את מקומו הפיקודי בגולני. ללא קשר לאמונות טפלות (שמוצאן בדת אחרת), פ 13, הגדוד, לא היטיב איתו. פעמיים, כמפקד פלוגה וכסמג״ד 13, נפצע - בשריפה בסלוקי, כשניספו חמישה מחייליו, ובמורג שבעזה, שם קטע מטען חבלה את רגלו מעל לברך. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ משדר לויוס מרץ פעיל ולוחמני של מי שנפגע בגופו אך לא ברוחו. הוא לובש מכנסיים קצרים החושפים את ימינו התותבת ומספר על הבדיחות המשפחתיות שתמציתן עסקים כרגיל בלי רגל. בין המפקדים בגולני שהרשימו אותו הוא מונה את ארז גרשטיין, צ׳יקו תמיר, שמואל זכאי ויואב ירום, קודמו ורעו לנחישות לתפקד ולפקד למרות קטיעה. לויוס היה מציאותי דיו להכיר במגבלותיו כמוביל גדוד חי״ר וכתחליף נאות קיבל פיקוד על יחידת טילי הנ״ט של חיל-התותחנים, מיתר. כקצין החינוך הראשי התמודד עם שאלות נחיצותם של חיל החינוך וגלי צה״ל ועודו תומך בהמשך קיומם. הוא אינו מגן על תופעות שליליות ואף מגונות בהתנהגות חיילים והרמות שמעליהם מאז 7 באוקטובר, אך מעדיף לציין את החיוב שבהתאוששות הצבא מהמפולת ואת דבקות היחידות והלוחמים במשימותיהם, אף שאינו מכחד, ״המלחמה גם משחיתה״, לויוס, הגאה במיזוג שהתממש בו בין לטביה לתימן, פירסם ספר שירה ולאחרונה גם פרקי חיים, צבא, פציעה ואובדן, ״עיוני, השתדלתי: מארג זכרונות, מפגש וקרב״. לצד עיסוקיו האזרחיים הוא ראש מטה האוגדה החדשה 96, המאבטחת את החלק הצפוני של גבול ירדן ונשענת על גילאי חזרה מאוחרת לשירות מבצעי במילואים. אולפן: דודי דורהם עריכה: יעל בדרשי

בכל דור ודור, מאז ששלוות יחסי לבנון עם ישראל הופרה בעקבות מלחמת ששת הימים, צצות בירושלים ובתל אביב הצעות לאכיפת שקט בגבול הצפוני. האויבים מתחלפים - פלסטינים, סורים, שיעים - והבעייה שורדת כל גלגול. לשלמה מופז, אלוף-משנה במילואים ויוצא מערכי השטח, המחקר והקישור (נספחות צה״ל בוושינגטון) באמ״ן, אין אשליות. מופז, אחיו הצעיר - ב-11 שנים - של הרמטכ״ל ושר הבטחון לשעבר, אינו זקוק לריענון זכרונו ובקיאותו. הוא היה שם, בלבנון, בהרפתקה הקודמת והמתמשכת, ומפוכח מכדי להאמין שפתרון העימות עם חיזבאללה מותנה בהחלטה ישראלית לשחרר את ניצרת חילות האוויר והיבשה. בשיחה שנייה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״, שנה וחצי לאחר קודמתה בסתיו 2024, מדבר מופז - כיום מנהל מכון (אלוף מאיר) עמית למחקר טרור ומודיעין - על יעדים מציאותיים לעומת מחירים מופקעים בהתלבטויות הממשלה והמטכ״ל לנוכח הצלחת חיזבאללה להתאושש ולהוות איום שמימושו תלוי גם בטהרן ובוושינגטון ולא רק בקרייה ובביירות. מבצע צבאי שתכליתו פירוק מושלם של חיזבאללה מנשקו, מזהיר מופז, אינו יכול להסתיים בדרום לבנון. הוא בהכרח יתרחב צפונה ומזרחה מגיזרת הליטני, לכיבוש ביירות ובקעת הלבנון ולמעשה המדינה כולה. למהלך כזה, שמחירו הפנימי והבין-לאומי בלתי-נסבל, אין היתכנות. נצחונות מוחלטים יפים רק כסיסמת כובעים של חסידים שוטים. בלי היענות ישראלית לפתיחות התקדימית של ההנהגה הפוליטית בלבנון להסדר מדיני, גם פרק זה במסכת המופקת שוב ושוב מאז שנות ה-70׳ יסתיים בבכי. אולפן: אמנון האס עריכה: יעל בדרשי

קצין משרת בצה״ל שלושה עשורים ויותר. עומד בכל ציפיות המערכת. לוחם. מצטיין. מסתכן. בולט. מפקד פלוגה, סיירת, גדודים, חטיבות, אוגדות. שלושה תפקידי תת-אלוף, בשדה ובמטה. לבסוף, אלוף במטכ״ל. פיסגה, אבל לא הפיסגה הכי גבוהה. יש לפחות עוד רכס אחד, אם ירצה הרמטכ״ל. וכשאינו רוצה, התחנה הבאה - בקו״ם. מדוע? לאביב כוכבי פתרונים. אמיר אבולעפיה היה מקובל עליו, מוערך ואף מקורב, כששניהם שירתו בתפקידים צמודים בחטיבת המבצעים, כוכבי כתא״ל ואבולעפיה כאל״מ. זמן מה היו זה לצד זה כאלופים במטכ״ל של איזנקוט. אבל כשכוכבי התמנה לרמטכ״ל, סגולותיו של אבולעפיה הדעתן, המסרב להתיישר לפי הבוס, היו למגרעות בעיניו. מינוי מתבקש לאלוף פיקוד, במרכז או בדרום, לא ניתן לו. כוכבי רצה בו רק כאזרח. לא נורא, רבים יוצאים לדרך ורק מעטים מסיימים אותה כאלופים, אך ההחמצה מערכתית עוד יותר מאישית: צה״ל הכשיר קצין עשרות שנים, בחן אותו כראש אגף במטכ״ל, ראה כי טוב וכשיר למיצוי יכולותיו בתפקיד אלוף שני - ובגחמת רמטכ״ל (או לעתים שר בטחון, מול רמטכ״ל שלא התעקש) נחסם. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר אבולעפיה על מסלולו הצבאי בלבנון, בשטחים, בנח״ל, בחטיבת התכנון, באוגדות משוריינות, בראשות אג״ת (שכלל אז ועכשיו שוב את החטיבה האסטרטגית). בין חוויותיו: חיכוך עם הפרועים שבמתנחלים בעת פיקודו על חטיבת בנימין. הוא סירב להתרפס בפניהם. מפקדיו, יאיר גולן ונעם תיבון, תמכו בו. לתודעה הציבורית פרץ כשחקר במכללה לבטחון לאומי תופעה אירגונית הפוגעת בתיפקוד צה״ל - שתיקת הקצינים לנוכח עמדות מפקדיהם, כי דיבור אמיץ המאיים על הקו האחיד אינו מועיל לקידום. בתום לימודיו, כשהוא כבר מח״ט הנח״ל, התפרסם המחקר כמאמר ב״מערכות״ ועורר הדים. לכאורה, התקדמות אבולעפיה עצמו בעשור הבא סתרה את מסקנת המחקר - עד שכוכבי הנמיך עליו את התקרה. כאלוף במילואים עודנו מחובר לשטח בתפקיד בכיר בפיקוד המרכז. הוא השתתף בתחקירי השב״כ אודות הפיגוע בצור ב-1982 וכשלון ההתרעה ב-7 באוקטובר. אבולעפיה נמנע מהתבטאויות פוליטיות, אך ניחוש מציאותי יציב אותו בסביבת איזנקוט. אולפן: ג׳רמי פורטנוי עריכה: יעל בדרשי

קצין משרת בצה״ל שלושה עשורים ויותר. עומד בכל ציפיות המערכת. לוחם. מצטיין. מסתכן. בולט. מפקד פלוגה, סיירת, גדודים, חטיבות, אוגדות. שלושה תפקידי תת-אלוף, בשדה ובמטה. לבסוף, אלוף במטכ״ל. פיסגה, אבל לא הפיסגה הכי גבוהה. יש לפחות עוד רכס אחד, אם ירצה הרמטכ״ל. וכשאינו רוצה, התחנה הבאה - בקו״ם. מדוע? לאביב כוכבי פתרונים. אמיר אבולעפיה היה מקובל עליו, מוערך ואף מקורב, כששניהם שירתו בתפקידים צמודים בחטיבת המבצעים, כוכבי כתא״ל ואבולעפיה כאל״מ. זמן מה היו זה לצד זה כאלופים במטכ״ל של איזנקוט. אבל כשכוכבי התמנה לרמטכ״ל, סגולותיו של אבולעפיה הדעתן, המסרב להתיישר לפי הבוס, היו למגרעות בעיניו. מינוי מתבקש לאלוף פיקוד, במרכז או בדרום, לא ניתן לו. כוכבי רצה בו רק כאזרח. לא נורא, רבים יוצאים לדרך ורק מעטים מסיימים אותה כאלופים, אך ההחמצה מערכתית עוד יותר מאישית: צה״ל הכשיר קצין עשרות שנים, בחן אותו כראש אגף במטכ״ל, ראה כי טוב וכשיר למיצוי יכולותיו בתפקיד אלוף שני - ובגחמת רמטכ״ל (או לעתים שר בטחון, מול רמטכ״ל שלא התעקש) נחסם. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר אבולעפיה על מסלולו הצבאי בלבנון, בשטחים, בנח״ל, בחטיבת התכנון, באוגדות משוריינות, בראשות אג״ת (שכלל אז ועכשיו שוב את החטיבה האסטרטגית). בין חוויותיו: חיכוך עם הפרועים שבמתנחלים בעת פיקודו על חטיבת בנימין. הוא סירב להתרפס בפניהם. מפקדיו, יאיר גולן ונעם תיבון, תמכו בו. לתודעה הציבורית פרץ כשחקר במכללה לבטחון לאומי תופעה אירגונית הפוגעת בתיפקוד צה״ל - שתיקת הקצינים לנוכח עמדות מפקדיהם, כי דיבור אמיץ המאיים על הקו האחיד אינו מועיל לקידום. בתום לימודיו, כשהוא כבר מח״ט הנח״ל, התפרסם המחקר כמאמר ב״מערכות״ ועורר הדים. לכאורה, התקדמות אבולעפיה עצמו בעשור הבא סתרה את מסקנת המחקר - עד שכוכבי הנמיך עליו את התקרה. כאלוף במילואים עודנו מחובר לשטח בתפקיד בכיר בפיקוד המרכז. הוא השתתף בתחקירי השב״כ אודות הפיגוע בצור ב-1982 וכשלון ההתרעה ב-7 באוקטובר. אבולעפיה נמנע מהתבטאויות פוליטיות, אך ניחוש מציאותי יציב אותו בסביבת איזנקוט. אולפן: ג׳רמי פורטנוי עריכה: יעל בדרשי

כשיוסי היימן היה באחת מארבע תקופותיו בבית-הספר לקצינים, מצוער למ״פ למג״ד למפקד בה״ד 1, נרצח ראש הממשלה ושר הבטחון, הרמטכ״ל לשעבר, יצחק רבין. היימן הזדעזע וחלק את רגשותיו עם פקודיו. אחר כך ספג זעזוע נוסף: התברר לו שבגדוד בית-הספר למ״כים, תפקיד קודם שלו כמפקד, אחד ממפקדי הכיתות תחתיו היה הרוצח יגאל עמיר. בשיחה כפולה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר תת-אלוף במילואים היימן על ילדותו ונערותו במשפחה דתית בחיפה ובישיבת נתיב מאיר בירושלים, שבוגריה היו מראשוני האלופים חובשי הכיפות במטכ״ל (חוץ מהרבנים הצבאיים הראשיים). היימן עצמו הסיר את כיפתו בשירות החובה שלו, כשנתקל בצעירים חילוניים איכותיים והסיק שלהתנשאותו של הנוער הדתי אין יסוד. היימן עבר מהנח״ל לגולני והיה שם קצין מבצעים חטיבתי, קצין אג״ם, סמג״ד ופעמיים מג״ד, הכל בתקופת השהות הלחימתית בלבנון (ובאינתיפאדה בשטחים). הוא היה מראשוני הקולטים של קצינות מבצעים ונאבק בהתמדה באפליה ובהדרה של נשים, בצה״ל ובאזרחות. כמפקד חטיבת בנימין, האחראי לבטחון האוכלוסיות הישראלית והפלסטינית כאחת, התעקש לאכוף את החוק ודרש מהממונים עליו בהירות במדיניותם כלפי מאחזי-פרא. גישתו הובילה למחלוקות עם ענפים מתנחליים במשפחתו ולתרעומת של נציגי המתנחלים בכנסת. היימן התקומם על מינוי דוד זיני לראש השב״כ, פירסם את דעתו השלילית ושיגר אותה לזיני, שהגיב בהסכמה עם אבחנת היימן אך לא עם מסקנתה המעשית. אחרי שלושה תפקידים בדרגת תת-אלוף (מפקד אוגדה 98, קצין חי״ר וצנחנים ראשי וראש החטיבה האסטרטגית באגף התכנון) וראיון עם בנימין (בלי שרה) נתניהו כמועמד למזכירו הצבאי פרש היימן מצה״ל ונענה להצעת ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, להתמנות למנכ״ל העיריה. שם נתקל במציאות פוליטית בעייתית, בעיקר מרגע שברקת התחיל לכוון לירושת נתניהו בראשות הממשלה. כמנכ״ל אשל-ג׳וינט נשאב היימן לאחת הסוגיות החשובות ביותר של העולם - וישראל - במאה הנוכחית: הטיפול בבני 70, 80, 90 ויותר. כמו בצבא, גישתו לנושא ולאחריותו משלבת מקצועיות וערכיות. אין לו נטייה לפוליטיקה, אך ספק אם יש בזירה הציבורית מנכ״ל-בכוח מתאים ממנו למשרד הרווחה. אולפן: הילה ספקטור הופק באדיבות יונתן הסן, TV7

כשיוסי היימן היה באחת מארבע תקופותיו בבית-הספר לקצינים, מצוער למ״פ למג״ד למפקד בה״ד 1, נרצח ראש הממשלה ושר הבטחון, הרמטכ״ל לשעבר, יצחק רבין. היימן הזדעזע וחלק את רגשותיו עם פקודיו. אחר כך ספג זעזוע נוסף: התברר לו שבגדוד בית-הספר למ״כים, תפקיד קודם שלו כמפקד, אחד ממפקדי הכיתות תחתיו היה הרוצח יגאל עמיר. בשיחה כפולה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר תת-אלוף במילואים היימן על ילדותו ונערותו במשפחה דתית בחיפה ובישיבת נתיב מאיר בירושלים, שבוגריה היו מראשוני האלופים חובשי הכיפות במטכ״ל (חוץ מהרבנים הצבאיים הראשיים). היימן עצמו הסיר את כיפתו בשירות החובה שלו, כשנתקל בצעירים חילוניים איכותיים והסיק שלהתנשאותו של הנוער הדתי אין יסוד. היימן עבר מהנח״ל לגולני והיה שם קצין מבצעים חטיבתי, קצין אג״ם, סמג״ד ופעמיים מג״ד, הכל בתקופת השהות הלחימתית בלבנון (ובאינתיפאדה בשטחים). הוא היה מראשוני הקולטים של קצינות מבצעים ונאבק בהתמדה באפליה ובהדרה של נשים, בצה״ל ובאזרחות. כמפקד חטיבת בנימין, האחראי לבטחון האוכלוסיות הישראלית והפלסטינית כאחת, התעקש לאכוף את החוק ודרש מהממונים עליו בהירות במדיניותם כלפי מאחזי-פרא. גישתו הובילה למחלוקות עם ענפים מתנחליים במשפחתו ולתרעומת של נציגי המתנחלים בכנסת. היימן התקומם על מינוי דוד זיני לראש השב״כ, פירסם את דעתו השלילית ושיגר אותה לזיני, שהגיב בהסכמה עם אבחנת היימן אך לא עם מסקנתה המעשית. אחרי שלושה תפקידים בדרגת תת-אלוף (מפקד אוגדה 98, קצין חי״ר וצנחנים ראשי וראש החטיבה האסטרטגית באגף התכנון) וראיון עם בנימין (בלי שרה) נתניהו כמועמד למזכירו הצבאי פרש היימן מצה״ל ונענה להצעת ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, להתמנות למנכ״ל העיריה. שם נתקל במציאות פוליטית בעייתית, בעיקר מרגע שברקת התחיל לכוון לירושת נתניהו בראשות הממשלה. כמנכ״ל אשל-ג׳וינט נשאב היימן לאחת הסוגיות החשובות ביותר של העולם - וישראל - במאה הנוכחית: הטיפול בבני 70, 80, 90 ויותר. כמו בצבא, גישתו לנושא ולאחריותו משלבת מקצועיות וערכיות. אין לו נטייה לפוליטיקה, אך ספק אם יש בזירה הציבורית מנכ״ל-בכוח מתאים ממנו למשרד הרווחה. אולפן: הילה ספקטור הופק באדיבות יונתן הסן, TV7

כשמלאו לאהוד (אודי) ערן שבעה ימים התכבד יצחק רבין בהחזקתו בידיו, בעוד המוהל עושה את מלאכתו. המאורע, המשמח לקרואיו הבוגרים, התקיים בוושינגטון, שם כיהנו רבין כשגריר ואביו של העולל, עמוס ערן, כיועץ לענייני הקונגרס. אודי, לפיכך, ינק את ההתעניינות בבטחון ובמדינאות ממש מיומו הראשון, או לכל היותר השביעי. כשבגר היה ללוחם וקצין בגולני, חוקר בזירת המעצמות (״כל העולם״) באמ״ן ועוזר ליועץ המדיני (תת-אלוף צבי שטאובר) בלשכתו של ראש הממשלה אהוד ברק. הוא למד משפטים, עם התמחות בלשכת היועץ אליקים רובינשטיין, אך מסלולו העיקרי הוא מדע המדינה, אסטרטגיה ויחסים בין-לאומיים. תחנותיו: תל אביב. קיימברידג׳, ברנדייס, הרווארד, אמ.אי.טי, סטנפורד, ברקלי, חיפה. מג״ד 51 בגולני, בהיות ערן קצין-המודיעין הגדודי, היה ארז גרשטיין - דמות ייחודית בסיירת, בחטיבה וביחידת הקישור ללבנון, שבפקדו עליה נהרג ממטען-נפץ של חיזבאללה. לבקשת משפחת גרשטיין התפנה ערן מכל עיסוקיו בבוסטון, טס ארצה והקדיש חודשים לכתיבת ״תמצית געגוע״, ספרו על גרשטיין ולבנון - אחד משני חיבורי חובה, לצד ״מלחמה ללא אות״ של משה (צ׳יקו) תמיר, על התקופה וחייליה. לעתים לבדו, בפעמים אחרות עם מומחים נוספים, חוקר ערן את סיבות הכשלון המודיעיני האסוני של 7 באוקטובר. ההצלחות הטכנולוגיות והמבצעיות סיחררו לדעתו את צמרת אמ״ן, לאחר המערכה בלבנון ב-2006 וככל שנמוגה סכנת הפלישה של צבאות מדינות ערב, והורידו את המשימה הבסיסית של המודיעין הצבאי במסגרת תורת הבטחון - אספקת התרעה מפני מלחמה ממשמשת ובאה - למורד הרשימה, כדי כך שנשחקה ונזנחה. אולפן: אמנון האס עריכה: יעל בדרשי

כשהנער אברהם בר דוד השאיר מאחור עם משפחתו את רומניה ונקלט בבאר שבע, בדרכו למסלול מקצועי ופיקודי בחיל התותחנים, לא עלה בדעתו שיום (כיפור) יבוא ושפת ילדותו תסייע לו במלחמה. ההזדמנות לכך צצה ברמת הגולן באוקטובר 1973, כשאילתר תקשורת קרבית בהולה עם יחידות נוספות שנערכו להפגיז עמדות צבא סוריה. סא״ל בר דוד, מפקד התותחנים הפיקודי בצפון, ידע שהשיחות מצותתות וכי המידע מועבר בו ברגע למטרות המיועדות. הוא מצא חיילים דוברי רומנית והעביר באמצעותם את הפקודות. אלוף הפיקוד תהה אם קצין הארטילריה שלו איבד את שפיותו, אך אלוף אחר, מחיל האוויר, הרגיע אותו. בתום המלחמה קודם במהירות בדרגות ובתפקידים עד לתת-אלוף, קצין תותחנים ראשי. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר בר דוד כיצד לימד עצמו, עם חבריו, עברית; על צה״ל של שנות ה-50׳ וה-60׳; איך הוצב בתפקידים והוחתם על המשך שירותו גם כשהעדיף להשתחרר; ומדוע אין להאשים את מחשבי התותחים בשגיאות התותחנים. הוא היה שותף לקליטת טילי לאנס, שלא הצדיקו את ההשקעה בהם, ואילו נשאל אם יש סיכוי לאספקה אמריקאית של טילי פרשינג היה משיב בשלילה ודאית, כי כחניך בבית-הספר לתותחנות (ולטילנות) של הצבא האמריקאי ידע שזרים נחסמים מגישה לכל מה שמדיף ניחוח אסטרטגי, שם נרדף לראש-קרבי גרעיני. אחד מקודמיו, אריה לוי, שלאחר מלחמת יום הכיפורים הועלה לדרגת אלוף - נדיר אם גם לא יחיד בתותחנים - כראש אגף האפסנאות, היה במלחמה עוזר ראש אג״ם, לצד סגן הרמטכ״ל ישראל טל. באחד הרגעים הקודרים ביותר במלחמה היו אנשי-צבא שהפריחו רעיונות על גבול הטירוף. לוי, דמעות בעיניו, הזעיק את טל לסכל את ההצעות המסוכנות. האירוע אמנם סופר, אך בר דוד ששוחח עליו עם לוי מוסיף לו פרט חשוב - כוונת המציעים היתה להתמקד בעיר כלשהי במדינת אויב, כדי לזעזע את השלטון בה להניח את נשקו. בר דוד הנמרץ נחשב לקתמ״ר אהוד ומצליח, אך דרגה מובטחת של אלוף לא פיתתה אותו להישאר בצבא שבפיקוד הרמטכ״ל רפול. הסיבה, שלא שש לחלוק עם מפקדיו, היתה כלכלית: לא היה די בשכרו כתא״ל לממן לימודים אקדמיים לארבעה בנים. עשור אחרי פרישת בר דוד מצה״ל נרצח בבריסל מכר קנדי מתקופתו בתותחנים - המהנדס הקנאי לתותחים, ג׳רלד בול, שחלם לירות פגזים - אולי גם גרעיניים - למרחק מאות קילומטרים ולשגר לוויינים לחלל מלועות תותחי-על. במותו פעל בול בשירות סדאם חוסיין ובעולם מיהרו לייחס את ההתנקשות בו למוסד. בר דוד אינו מתנדב לפזר את הערפל. אולפן: ג׳רמי פורטנוי עריכה: יעל בדרשי

לאחר כשלושה עשורים כעיתונאי פעיל - פלילים, מפלגות, משפט דמיאניוק, וושינגטון - עבר שלמה רז מצד המסקר לצד המבקר, או לפחות דוברו של המבקר. הוא התמנה לדובר משרד ביקורת המדינה וניהל את קשריו עם העיתונות בתקופות המבקרים מיכה לינדנשטראוס ויוסי שפירא. רז התגייס לסיירת גולני בשנים שבין מלחמות ההתשה ויום הכיפורים. ב-1973 ולאחריה, עד לתום שירותו הסדיר, היה מפקד מחלקה וסגן מפקד פלוגה בגדודי החטיבה והתוודע לרובאים הרגילים, כביכול, שהתגלו לו כמקצועיים ונועזים לא פחות מלוחמי הסיירת המהוללת. העיתונות קסמה לו, אף שלקראת גיוסו העדיף יחידה קרבית נבחרת על גלי צה״ל. זמן-מה עבד בתחנה הצבאית וממנה עבר לקול ישראל ולטלוויזיה. בפרק מעניין במיוחד שידר מוושינגטון, בשנותיהם של שני נשיאים, שלושה ראשי ממשלה ושלושה שגרירי ישראל. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ משחזר רז איך כדובר משרד הביקורת ראה איך עמיתיו לשעבר בעיתונות מתפקדים מול טיפוסים שונים כלינדנשטראוס ושפירא, התאכזב מההטייה בסיקור פרשת הרפז ושמע את נתניהו ״צורח בטלפון״ על מבקר שהעביר עניין מסויים ליועץ המשפטי לממשלה. זהו אותו נתניהו שנתקע לצערו, בגילגולו העיתונאי של רז, ללא אמצעי תשלום לפרעון חשבון הקפה. רז מבכה את גלישת מוסד המבקר במדרון האיכות והממלכתיות, תחת אנגלמן שהתמנה בעליל כמתניהו של נתניהו. כשלעצמו, הוא אומר שבמגעיו הדוברותיים עם עיתונאים מעולם לא שיקר, רק לא תמיד נידב תשובה למה שלא ידעו לשאול. אולפן: אמנון האס עריכה: יעל בדרשי

שני אלופי-משנה ברבנות הצבאית התמודדו בסוף המאה הקודמת על תפקיד הרבצ״ר. שניהם הפסידו: הוקפץ מעליהם סא״ל לתא״ל. אחד מהשניים מצא פיצוי מקורי: ״התמניתי לרב הראשי של ׳פיצה האט׳,״ ניחם את המאוכזבים. עו״ד אביגדור פלדמן, שסירב לפני שנים למועמדות לבית המשפט העליון, צבר כאן בסדרה השואפת לאין-סוף ותק המזכה אותו, אם יחטא בשגעון קטנות, בכהונת היועץ המשפטי ל״אפרכסת״. בביקור עונתי נוסף הוא ממחיז לאמיר אורן את הזירה המשפטית-פוליטית ומתקשה למצוא בה מועמדים לשבחים. הוא אינו מתפעל מעורכי-הדין המופיעים בעתירות לעליון וגם לא מהשופטים. כך גם במשפט נתניהו, שם מתממשת תחזיתו של פלדמן בדבר הנזק שהנאשם מסב להגנתו בכל עת ששפתיו נפתחות ומגיחות מהן מלים. הערכתו של פלדמן מאוזנת: לדעתו, מצד אחד נתניהו אינו עד טוב, ומצד שני אינו שקרן טוב. תמרון שנועד לאתגר את פלדמן להססנות צדקנית בסוגיית החסיון שבין פרקליט ללקוחו, אם הפרתו וחשיפת סוד העשוי להפיל את ממשלת נתניהו מתנגשות בחובה המקצועית של שמירת הסוד, מתרסק אל תשובתו הנחרצת: כן, בנסיבות הגורליות והנדירות של סכנה לקיום מדינת ישראל וכשנתניהו ותומכיו מתנכרים לחוק, יילך החסיון לעזאזל. צפירת ארגעה: היה וייפול נתניהו, בעזרת פלדמן או בלעדיה, תיפול איתו לדעת פלדמן גם ההפיכה המשטרית - זאת הפיכה הפיכה. על סוד אחד שומר פלדמן בקנאות עד לפרסום ספרו הבא: זהות הרוצח בתעלומה הבלשית שחיבר. הקוראים, הוא מגלה, יגיעו לפתרון לפני הבלש. זה אולי לא הוגן, אבל אצל פלדמן אין מיתאם הכרחי בין סופר לסוף-פר. אולפן: אמנון האס עריכה: יעל בדרשי

מאז פרישתו מצה״ל כאלוף-משנה באגף המודיעין נותר יואב בן דוד קשור בעולמות הסוד. הוא ניצח על חשיפה לציבור של מסמכים מסווגים בארכיון צה״ל, פעל בצוות שהופקד על הטיפול במסמכים הכמוסים של ועדת אגרנט והשתתף בוועדות השגה של פסולי-סיווג על החלטות שב״כ למנוע מהם גישה לסודות - ובכך לפגוע בסיכויי העסקתם במוסדות בטחוניים. עד אז טיפס בן דוד בהתמדה לחוד המידרג של קציני הבטחון בצה״ל. כראש מחלקת בטחון מידע היה קב״ט הצבא, או בלשונו של הרמטכ״ל שהעניק לו את המינוי, אמנון ליפקין שחק, ״ראש השב״כ של הצבא״. מאחר ששחק היה ידיד קרוב של ראש השב״כ יעקב פרי, זאת ככל הנראה היתה מחמאה. בטחון שדה שודרג מענף בדובר צה״ל - שהתואר הפנימי שלו באמ״ן היה ראש בה״ס, מחלקת בטחון והסברה - למחלקה נפרדת בראשות אל״מ וכשהשדה מעודכן למידע. לפני שבן דוד התמנה לרמחב״ם היו קציני הבטחון של המטכ״ל, האמורים לפקח על התנהגויות חריגות המסכנות את הצבא, מעורבים לעתים בעצמם בפרשיות, מ״ליל הברווזים״ של בהלת הגיוס המדומה ב-1959 לתככי משה ״וחצי״ לוי - במקרה קרוב משפחתו של בן דוד - נגד דן שומרון. בספרו ״סודות מהכספת״ ובשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מתאר בן דוד איך הגיע למערך מחב״ש/מחב״ם, לאחר שגדל בנהריה, הצטיין במתמטיקה, ויתר על שירות ב-8200 כי לא הובטח לו שם מסלול קצונה וחזר ליבשה באמצע קורס חובלים בגבור עליו מחלת ים. מהמזבלות עתירות המסמכים של אוגדה 36 בגולן ועד לקרייה בתל אביב נחשף בן דוד למציאות האפורה והעכורה של הצבא, בתוכו ובמימשקו עם הפוליטיקה. כשנתניהו גילה בכנסת לעולם - ולכן גם לסורים - את המסמך שהוכן באגף התכנון לשחק, לקראת שיחותיו בוושינגטון עם מקבילו מדמשק שיהאבי, הוטל על בן דוד למצוא את המדליף לראש הליכוד, יריבו הפוליטי של רבין. החקירה שללה את תפוצת המסמך במטכ״ל, כמקור הזליגה (כי אזרח, בכיר במשרד ממשלתי, קיבל את החומר וכידרר אותו עד לנתניהו), אך בהזדמנות חגיגית זו אושרה הצעת בן דוד לריענון בדיקות הפוליגרף לקצונה הבכירה ולמשרתים בתפקידים רגישים. בן דוד מספק גם תמצית מורה נבוכים ליחסי מחב״ם עם מצ״ח, השב״כ, המלמ״ב (הממונה על הבטחון במערכת הבטחון - ועדה לאנרגיה אטומית, תעשיות ועוד) והצנזורה הצבאית. עדין במיוחד המגע בין רמחב״ם לרמטכ״ל, כי מה שנודע לקציני הבטחון על אלופים ומועמדים לקידום לדרגתם יכול לקפד את שירותם, אף שהסיבות האמיתיות יוסוו בדיוני השיבוצים בהערכות מקצועיות. המערכים האסטרטגיים והמודיעיניים של ישראל, כמו גם יחידות מיוחדות ומבצעים מתוכננים, הוגדרו כליבת הסוד והוקפו במשמרות של מידור, הסתרה, הונאה וסיכול פרסום, אבל ב-7 באוקטובר התברר שהמסוכן באויבי הקב״ט הוא הרב״ט - חייל זוטר, לוחם או אפסנאי, המתעד את עצמו ברשתות החברתיות עד לזרא, או לזרים. מכפלה זו של הטכנולוגיה באופנה סיפקה מודיעין הרה-גורל לחמאס, לחיזבאללה ולאיראן. אולפן: ג׳רמי פורטנוי עריכה: יעל בדרשי

כשאין נביא בעירו, אחראים לכך לעתים תושבי העיר, אך מעל כולם ראש העירייה, שאוזנו אטומה לנבואה או שקנאתו בנביא גוברת על שיקול דעתו. יואב סגלוביץ, ניצב בדימוס במשטרה, לשעבר ראש אגף החקירות והמודיעין, משרת ציבור בעור חבר-כנסת, היה בממשלה הקודמת רק סגן-שר. מפלגתו, יש עתיד, או בהקשר זה יש תור, שיגרה לתפקידי שרים כוחות כבירים ומרשימים ממנו, כגון יואל רזבוזוב. הסגן עלה על שריו והיה לבולט בנציגי יש עתיד ברשות המבצעת, בזכות ניצוחו על צוות בין-משרדי למאבק בפשיעה הבין-ערבית. לפי הכלל העתיק, על כל מעשה טוב בא עונש, הושאר לקראת בחירות 2022 במושבו העורפי. הרשימה לבחירות הבאות טרם הורכבה ולא ברור היכן יוצב בה, במקום גבוה כיאה עם כיוון לממשלה או במורד המדרגות הנעות אל מחוץ לכנסת. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מדבר סגלוביץ על מצבה העגום של משטרת ישראל שהיתה למשטרת בן גביר, על היחסים במרובע יועמ״ש-פרקליט המדינה-מפכ״ל-ראש אח״ם, על המחמאה הטעונה שהרעיף עליו ידידו מנסור עבאס בהציגו אותו כמועמד מושלם - אם כי לא זמין - לשמש גשר יהודי לרשימה ערבית, על חקיקת ההפיכה המשטרית (הפיכה וניתנת לתיקון, אך בינתיים נמשכת) ועל הסיכוי להסכמות בין ראשי מחנה אנטי-נתניהו. בעיני רבים, סגלוביץ הוא המועמד הטבעי לתפקיד השר לבטחון הפנים בממשלה שקברניטיה צפויים להיות איזנקוט ובנט, ליברמן ולפיד. אין בכך שום ערובה להתממשות הנבואה. על ראשי המתנגדים לנתניהו להתעלות תחילה, באיוש רשימותיהם ובתיאום ביניהם; להיגמל מפסילת עבאס, כשותף המבטיח רוב לממשלה ולא רק גוש חוסם; ולנצח בבחירות. אולפן: ג׳רמי פורטנוי עריכה: יעל בדרשי

עד לקיץ שעבר היה אלוף-משנה ד״ר יניב וולפר ראש מחלקת מיגון במטה פיקוד העורף, תפקיד העושה את מי שמשקיע בו ארבע שנים מומחה מוביל לא רק לתקנים וחומרים הנועדים לסוכך על אזרחי ישראל מפני פגיעתם הרעה של אמצעי-לחימה המופעלים נגדם, אלא גם למאבקי אירגון ותקציב בין הגורמים השונים העוסקים בתחום. בשיחת זום מאותגרת תקשורת ממקום שהותו בנכר מספק ד״ר וולפר ל״אפרכסת״ תמצית של מוסף מיגון למלחמות איראן ולבנון. הוא חולק עם אמיר אורן מסקנות ועצות, תולדת שני עשורים בפיקוד העורף, באשר לשיטות המועדפות להתמגנות מפני טילי חיזבאללה ומשמרות המהפכה. בין השאר מדגיש וולפר את חשיבותם של חדרי מדרגות וחללים פנימיים אחרים - למעט של מעליות - ואומר כי מוטב שתלמידים ימצאו בכיתותיהם, בסמוך למקלטי בתי הספר, ולא בבתיהם המוגנים פחות. הוא עונה גם לקושיות על קסדות במכוניות ועל מיגוניתניהו, הנגררת הבלעדית של האישיות המאובטחת. לדברי ד״ר וולפר, אחד הליקויים הבסיסיים בפעולת ממשלות ישראל לשיפור מיגון העורף הוא קוצר הטווח של התכנון והתקצוב. להחלטות שתוחלת החיים של מימושן שנה בלבד תועלת דלה. נוצר באולפן TV7 בירושלים, באדיבות יונתן הסן. עריכה: הילה ספקטור

צעדיו הראשונים של נמרוד שפר בפוליטיקה מתונים, בתוכן ובסגנון, כמו צעדיו האחרונים בצבא, כאלוף מחיל האוויר במטכ״ל, אלא שאין לטעות בו - הוא מביע את עמדותיו בתקיפות ״רהוטה, לוגית ונבונה״, כדבריו בהקשר קרוב. כך, בדומה למסעותיו מהרי ירושלים לשפלת החוף על אופנועו, אמנם גם הוא טייס כמו טום קרוז ב״טופגאן״, אבל זהיר, שקול ולא טווסי, יותר דומה באיפוקו למפקדו של קרוז. בשיחה - לא ראשונה; הקודמות מצורפות - עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מדבר שפר על צה״ל של השנים האחרונות, באיראן ובלבנון ובשטחים; הדור החדש במטכ״ל; חיל האוויר במעבר מתומר (בר) לעומר (טישלר); גיחות קרביות של קצינים בכירים למשימות מסוכנות. שפר, שבהיותו ראש אגף התכנון השתתף בגיבוש מצעים אסטרטגיים לצבא ולמדינה, אינו נלאה להדגיש את חשיבות השלום עם שכנותיה של ישראל, כרכיב חיוני בבטחון. כך מצרים וירדן וכך גם, מסתמן עכשיו, לבנון - אם הממשלה תשכיל לנצל את ההזדמנות. הוא חריף בביקורתו על אלוף פיקוד המרכז בלוט ועל הרמטכ״ל זמיר, הנוקטים בסבילות ואף ברפיסות ביחסם לטרור היהודי נגד פלסטינים בגדה המערבית. שפר מצפה מקצונה בכירה - אם לא מכל חייל בשירות חובה - לפעול באומץ לב אזרחי, לפי מצפן ערכי ובנאמנות לחוק. כמתמודד על מקום ברשימת הדמוקרטים בבחירות הקרובות מתוודע שפר לקהלים חדשים. הוא משבח את חברי-הכנסת שהגיעו לדמוקרטים מהעבודה ואת העומד בראשם, יאיר גולן, שאותו הכיר בהיותם ראשי מחלקות מבצעים ואחר כך כאלופים במטכ״ל. שפר מקדם בברכה את הכללת מפלגתו של מנסור עבאס בברית הפוליטית שלפי הסקרים צפויה לנצח בבחירות ושולל את צירוף הליכוד, גם בלי נתניהו, לממשלה. נתניהו בודאי פסול, אך אין לפטור מי מחבריו לסיעה מאחריותו להפיכה המשטרית, ל-7 באוקטובר ולכל הרעות שנפלו על ישראל בגלל הממשלה הנוכחית. אולפן: ג׳רמי פורטנוי עריכה:: יעל בדרשי שני הפרקים הקודמים עם נמרוד שפר: https://open.spotify.com/episode/383lFHI4ahoJGywLUW19uR?si=1uu048FRQii1ZTT0pYUysw https://open.spotify.com/episode/6cisoop7EfNICGo03gbCgU?si=PSA-WZ2zT9eTDK0kyNo1_A

מאז שפציעה בברך אילצה את חלוץ הפועל ירושלים איל רוזובסקי לגנוז את חלום הכדורגל המקצועני עבר ראשו מנגיחות - ומתכנון מהלכים במגרש - למשפטנות, תחום המתעל לכיוון אחר את נטייתו להתנצח ולנצח, בהתקפה ובהגנה. כפיצוי מסויים, הוא מתמיד בריצות בוקר ובצעדות ערב. השקפת עולמו מובהקת, שמאלה - במונחי תקופת האופל של נתניהו, הרחק שמאלה - מהמרכז. כסטודנט, הוא נזכר בחיבה, היה עוזרו הפרלמנטרי של ח״כ מרדכי וירשובסקי. החשיפה לכנסת לא הדביקה אותו בשאפתנות פוליטית, אך הוא אינו מסתיר את דעותיו, בין השאר נגד ההפיכה המשטרית של נתניהו ולוין. כמתמחהו של השופט מנחם אלון התוודע לעבודת בית-המשפט העליון, בשנות נשיאותו של שמגר. פעמיים, לימים, רצו בכירות במערכת, נשיאת העליון בייניש ושרת המשפטים לבני, במועמדותו לעליון. הוא נעתר ברצון והגיב בנדיבות - ״התמנו שופטים ראויים״ - כשהעיסקה בין חברי הוועדה לבחירת שופטים פסחה עליו. רוזובסקי גם היה חבר, ובפועל הקול ששבר תיקו, בוועדת האיתור ליועץ משפטי לממשלה, כשהמועמד שזכה במינוי היה וינשטיין. רוזובסקי נכלל כיום, בעיני עמיתיו שהם גם מתחריו ואינם פזרני מחמאות, ברשימה מצומצמת מאד של טובי הליטיגטורים בדורו, כשליטיגטור מהדהד מגלדיאטור וטרמינטור. בין לקוחותיו הידועים: אהוד אולמרט (טלנסקי ב׳), אבי בניהו (פרשת הרפז), אולג דריפסקה, יאשיהו פינטו, אליעזר (צ׳ייני) מרום (תיק 3000 - שימוע ששיכנע לבטל טיוטת כתב אישום). בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ אומר רוזובסקי על משפט נתניהו שאינו צופה הסדר טיעון שהתביעה תוותר בו על הרשעה בהפרת אמונים - הנושאת לרוב עונש מאסר - ועל הרחקת קלון מחיי הציבור, ואם נתניהו יתעקש לסרב לכך, יימשך המשפט עד תום. חנינה, הוא מציין, אפשרית רק לנוכח הרשעה וקביעת עבריינות; אין סתם כך ביטול משפט. ממושבו ביציע מעריך הסניגור המנוסה שעדותו של נתניהו לא סייעה לו; יתכן ש״הוא אף קבר את עצמו״ במו פיו. כסניגור צבאי, סגן-אלוף במילואים, מייצג רוזובסקי את הרמטכ״ל הקודם הרצי הלוי, כעת בפני מבקר המדינה אנגלמן - שהתנהגותו השרירותית מקוממת את הלוי ובא-כוחו - ובהמשך, כמקווה, בפני ועדת חקירה ממלכתית. שלא כנתניהו, הלוי אינו מתנער מחלקו כמפקד הצבא מ-7 באוקטובר. אחריותו, לדבריו, גלומה מטיבעה בסמכותו של ראש המטה הכללי, בלי לגרוע מחלקם של אחרים בממשלה, בצה״ל ובשב״כ. בתיק הלוי רוזובסקי אינו מקצוען בלבד. ניכרות בו חיבה והערכה להלוי כאדם וקצין מוסרי ומתייסר. אולפן: אמנון האס עריכה: יעל בדרשי